אז ככה.. ב7.2 קיבלתי מחזור,זה כבר שיפר לי את המצב רוח.. למרות שעדיין היו לי המון בעיות..
ב9.2 התחיל סמינר גשר,זה מפגש של דתיות וחילוניות בכיתה יא' לכמה ימים שמנסים להבין את העולם אחד של השני.
בהתחלה לא רציתי ללכת לזה,באתי לשם אטומה ורק בגלל שאמרו לי שמי שלא בא לסמינר גשר לא יוצא לפולין.
הרגשתי שאני יודעת הכל ולא משנה מה יגידו לי אני לא ישנה את דעתי.
תמיד ידעתי שה' קיים אבל לא הסכמתי עם כל ההגבלות שלו,בעיקר החלק של ההומוסקסואליות.
בהתחלה באתי לשם בגישה של לשכנע שאני צודקת.. אבל לאט לאט הבנתי את הדרכים שלו,את ההגבלות ולמה יש הגבלות,למה כל כך מחמירים.
הבנתי שהמוח האנושי לא מצליח להאמין במשהו שהוא לא רואה כי בני אדם חושבים שמה שהם לא רואים לא קיים.הם לא מצליחים להבין שיש משהו שיותר גדול מהם,משהו שהמוח האנושי לא יכול להכיל. כמו שנאמר בשיר "יש דברים נסתרים,לא נבין לא נדע. נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה. לא צריך כל דבר לחקור ולשאול. לפעמים גם מותר לא לדעת הכל." .
בקיצור,החלטתי להתקרב לדת.
זה הביא אותי למצב של התלבטות,האם לתת לגיטימציה לזהות המגדרית שלי? הרי גם ככה לא התכוונתי לעשות ניתוח לשינוי מין. למה לתת לגיטימציה לרגשות שלא הולכים להתממש וסתם מסבכים אותי עוד יותר בחיים?
הייתה שם בחורה אחת,אביה. מהרגע הראשון שראיתי אותה נדלקתי עליה. לאט לאט הרגשות רק הלכו והתחזקו.
היא מדהימה
יש לה עיניים כחולות מדהימות
והתלתלים הבהירים שלה
שמסתירים את העין הימנית
והפה שלה
שגורם לי להסתכל עליה מדברת ולא להקשיב למה שהיא אומרת
והקול שלה
שכל מה שאני רוצה זה לשמוע אותה מדברת כל שניה
ורק מחכה שהיא תוציא מילה מהפה.
היא מוציאה רק דברי חכמה. היא הבחורה הכי מדהימה שפגשתי.
אני דיברתי איתה וסיפרתי לה שאני רוצה להתקרב לדת. אמרתי לה שיש "משהו" שמונע ממני. משהו שאני לא יכולה לשנות אותו והוא בניגוד לדת.
אין לי מושג איך אבל היא ישר דיברה על הומוסקסואליות. היא ישר הבינה על מה אני מדברת.
היא לא נרתעה,היא לא הופתעה,היא לא התחילה לשאול שאלות. היא ישר אמרה שזה לא דבר שצריך לשנות ושאפשר להיות דתיה גם אם אני לסבית.
אני לא צריכה לתת לדבר אחד למנוע ממני לחזור בתשובה. כמובן שיש עוד בעיה,ההורים שלי והבית שאני חיה בו.. אבל זה כבר בעיה אחרת לגמרי.
בכל מקרה.. באמת שאני מעריצה את הבחורה הזאת ואני מקנאה במי שיהיה הבעל שלה.
אני כל כך מתגעגעת אליה..
בכל מקרה... הלכתי עם חברה מהבצפר שלי ועוד שתי בנות דתיות להסתובב. התחלנו לדבר על זה שלחילוניים אין גבולות. באמת אין לנו גבולות.
הגיע מצב שהדתיות שאלו אותנו מה דעתנו על הומואים ולסביות. בלי לחשוב בכלל שתינו ישר אמרנו שאנחנו תומכות בזה מאוד.
דיברנו על זה המון,הסברנו להן והן פשוט לא הצליחו להבין.
כל הזמן נתתי דוגמאות על עצמי אבל לא סיפרתי להן שאני כזאת. רציתי שהן ישאלו שאלות בחופשיות.
לקראת סוף השיחה אחת מהן שאלה אותי אם אני לסבית.. היא לא בדיוק שאלה.. היא יותר אמרה שיש לה שאלה אישית לשאול אותי ואז החליטה לא לשאול. ישר הבנתי מה היא רצתה לשאול.. שאלתי אותה אם היא רצתה לשאול אם אני לסבית והיא אמרה שכן אז אמרתי לה שאני לסבית..
היה לה מבט מזועזע,בחיים שלי זה לא קרה לי חחחחח וואו.. היא לא חשדה בי בכלל... אחרי זה,ביום שבת בערב כשכולנו נפרדנו והתחבקנו והצטלמנו היא ממש נרתעה ממני.. באתי להצטלם לידה והיא ממש התרחקה עם מבט מפוחד אז ישר אמרתי לה שאני לא יעשה לה כלום.. אחרי זה באתי לחבק אותה לפני שניפרד והיא ממש פחדה..אמרתי לה ישר שאני לא הולכת להרוג אותה ולא הולכת לאנוס אותה או משהו כזה..בסוף התחבקנו והצטלמנו ואני מקווה שהיא תמשיך לחשוב על כל הקטע הזה של הומוסקסואליות.. כי היא כל הזמן המשיכה להגיד לי שהיא לא מצליחה להבין את זה.
חוץ מאביה היו שם עוד בנות מדהימות,חכמות,כולן נחמדות.מה שהדהים אותי זה שהן בכלל לא ידעו מה זה משיכה מינית. הן אף פעם לא חוו את זה ולכן הן לא הצליחו להבין מה זה אומר "נטייה מינית" וםמה הן היו בטוחות שזה משהו שאפשר לשנות.
הן כמעט לא פוגשות בנים בגיל שלהן,בטח לא חילוניים.הן בבית ספר רק של בנות ובתנועות נוער של דתיים. לא נותנים שם לגיטימציה לשום דבר שקשור לנושא הזה..טוב.. אני מקווה שהכל יסתדר לה בראש..ושהיא תבין..
שיהיה לילה טוב ושבוע טוב לכולם 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
