לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

גברים,אם הייתם יכולים להפוך את העולם למקום בטוח יותר,למען הנשים שאתם אוהבים,למען כל הנשים בעולם,לא הייתם עושים את זה? קחו אחריות,אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

כינוי: 

בן: 29




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

4/2012

Every night in my dreams I see you, I feel you


Near, far, wherever you are 
I believe that the heart does go on 
Once more you open the door 
And you're here in my heart 
And my heart will go on and on 

 

(Celine Dion - My heart will go on)

 

 

אני אפילו לא יודעת למה הפעם אני כותבת פה..

אני מרגישה שאני משקרת לעצמי בכל דבר.. מצד אחד אני מרגישה שאני סתם ממציאה לעצמי כל מיני דברים.. שאני ממציאה את זה שאני אוהבת בנות בגלל שנפגעתי מבנים ושאני בכלל ממציאה את זה שאני טרנס בתור תירוץ לזה שאני טומבוי..

מצד שני יש לי כל כך הרבה תשובות לזה שאני טרנס ולזה שאני אוהבת בנות.. ואני גם מרגישה כאילו אני מנסה שוב להתחמק מהנושא הזה ולהתרחק מהקהילה כל פעם שאני חושבת שאני ממציאה את זה..

אני כל כך הסתבכתי בזה ואני לא מוצאת את עצמי.. אני לא יודעת אפילו אם אני נמשכת לבנות או לא... אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את עצמי,כגבר או אישה.. אני לא יודעת להגיד אם אני עדיין מאוהבת באקסית שלי או לא.. אני בכלל יודעת מה זה אהבה? הייתי מאוהבת פעם?

הלוואי והייתה הגדרה מדוייקת מה זו אהבה..

ואבא שלי.. אני לא יכולה יותר לסבול את ההתנהגות הזאת.. אתמול הוא צרח עליי שאני "פרה פרזיטית שכל היום במקרר ובמחשב".. הוא בכלל לא יודע מה עובר עליי.. חוץ מזה שאני בקושי במחשב אז אני גם עושה בערך הכל בבית הזה וכל מה שהוא עושה זה לחלק לי הוראות כל היום ולשבת עם היד בביצים.. אז בנוסף לזה אני גם לוקחת אדויל (כדור נגד כאבים) כשכואבת לי הבטן מרוב רעב במקום לאכול משהו.

אין לו מושג מה עובר עליי... הוא לא יודע כמה אני מתוסבכת עם עצמי בכל המובנים.. אני לא יכולה יותר להתמודד איתו ועם השטויות שלו..

כל מה שאני רוצה זה לעזוב את הבית בשקט בלי שהוא ילך לחפש אותי.. וזה לא שחסר לי איפה להיות.. אני יכולה ללכת לבית דרור,אני יכולה ללכת לחבר טוב שלי מבאר שבע,אני יכולה ללכת לקריות.. ממש לא חסר לי איפה לגור,הבעיה היא שהוא יעקוב אחריי לכל מקום ולא יתן לי מנוחה..

ועוד משהו.. גם הבעיה עם הדת מעלה אצלי כל כך הרבה שאלות.. אני מאמינה בה'? אני לא מאמינה בה'? מצד אחד מגיל שנה אני באזור דתי ומלמדים אותי על הדת ועל זה שלהט"ב זה אסור וצריך לעשות מצוות ואסור לעשות כל מיני דברים אחרים.. מצד שני.. אף פעם לא ראיתי אותו,אין לי הוכחה שהוא קיים.. ועוד משהו.. במידה והוא קיים(וזה מה שאני חושבת כרגע,הרי גדלתי על זה) אז למה הוא אמר שהומואים זה אסור אבל בכל זאת ברא אותם?

בשביל להעמיד אותם במבחן ולראות אם הם יעמדו בפיתוי ולא יחיו עם גברים? לראות כמה הם מוכנים לסבול בשבילו? למה הוא עשה את זה?

ואם הוא קיים.. מה אני עושה עם זה? הרי רציתי לחזור בתשובה אבל אני לא ממש יכולה.. בגלל שאני טרנסג'נדר שאוהב בנות...מי יקבל את זה? לא יתנו לי אפילו להיכנס לבית הכנסת.. מה אני עושה?

למה אני תמיד מסבכת את עצמי ככה?

תמיד אני נכנסת לשטויות.

ולברוח לא יפתור כלום,למרות שאני כל כך רוצה לסיים את זה כבר.. מי יודע מה מחכה לי בעולם הבא? ואם אני אתאבד אני אלך לגיהינום לא? מה,זה יותר גרוע אפילו מפה? 

נמאס לי בכל נסיעה להתפלל שאבא שלי יעשה תאונה ואני היחידה שתמות.

נמאס לי כל פעם שיש הזעקה להתפלל שזה יפול על הבית שלי בדיוק כשאני פה.

נמאס לי כל פעם שאני יורדת לסלון בלילה לקוות שיש פורץ שירה בי ברגע שאני אראה אותו.

אני רוצה למות אבל לא בהתאבדות.

חשבתי על הדרך שאני רוצה למות בה כבר הרבה פעמים.. האמת היא שמה שבאמת רציתי הייתה למות ממנת יתר,אין לי מושג למה אבל כל העניין הזה של סמים ממש מושך אותי.. אבל כנראה שוב משעמם לי ואני מחפשת הרפתקאות... אם אני אכנס לזה יהיה מאוד קשה לצאת מזה...

אני רוצה לקנות כרטיס טיסה להודו בלי כרטיס חזרה... רק הלוך.. להישאר שם,למות ממנת יתר וזהו.

בלי להתאבד.

כמובן שאני לא הולכת להתאבד.. זה הרי המעשה הכי אגואיסטי שאפשר לעשות....

אני פשוט צריכה למצוא דרך להפסיק את כל החרא בחיים שלי.

בלי להיכנס לדיכאון.

 

נכתב על ידי , 28/4/2012 15:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תן רק עוד שניה אחת לומר לך שלום.. :/


רצית לעוף, הלכת רחוק מדי 
בתוך הטרוף אין מי שישמור עלי 
מיליון כוכבים בשמיים 
תופסים את הצבע שלך בעיניים 
רציתי שניה אחת לומר לך שלום.

 

עמית פרקש - מליון כוכבים

 

 

 

אני כל כך שונאת את היום הזה.. הוא תמיד מזכיר לי את האנשים שאני לא מרשה לעצמי לחשוב עליהם אף פעם.. :/

סבתא שלי המדהימה ז"ל

האח שהיה אמור להיות לי ז"ל

ארנון המדהים.. שאני בחיים לא אשכח ז"ל

אירית ז"ל

 

 

 

ארנון.. זה כל כך טרי עדיין.. אני לא מצליחה לעכל את זה שאני לא אראה אותך יותר.. אתה פשוט בן אדם מדהים.

אני כל כך מתגעגעת וכל כך מצטערת שלא באתי יותר לבקר אותך :/

תמיד אני מנסה לשחק אותה חזקה כשמדברים איתי עליך ולעשות כאילו זה לא מזיז לי..

כבר הרבה פעמים מאז שזה קרה אני פשוט ישבתי לבד ובכיתי..בכיתי כל כך הרבה ואני עדיין לא מעכלת :/

אני כל כך מתגעגעת.. :/ אני בקושי נושמת.. מנסה לסדר את הנשימה,בולעת את הרוק ומנסה לעצור את הדמעות..

ארנון - יהי זכרו ברוך.

 

אנשים אהובים שלי שאני כל כך מתגעגעת אליכם.. אני מקווה שנתראה בקרוב.

 

נכתב על ידי , 24/4/2012 20:32  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני עם חצי רגל בחוץ,חצי רגל בפנים,מבולבלת ...


אתמול אחרי שיחות בצ'אט עם ער"ן ועם סה"ר פתאום תפסתי אומץ ואמרתי "יאללה,מה שיהיה יהיה"

סיפרתי לאחד הידידים שלי שאני טרנסג'נדר והוא קיבל את זה ממש בסדר.. זאת אומרת לא ממש היה לו משנה וגם הוא לא הראה שזה מוזר לו...

ואז פתאום אמרתי לעצמי "יאללה נו מה כבר יקרה.. הם מהקהילה.." וכתבתי על עצמי באיזשהו אתר של הקהילה.. ויש כל כך הרבה תגובות מדהימות ותומכות! ויש לי גם כמה חברות וחברים שראו שם וככה הם גילו את זה והיו ממש מופתעים וחלק כעסו שלא סיפרתי לפני זה.. זה היה פשוט מדהים!

בקיצור התחלתי קצת את התהליך של היציאה מהארון בתור טרנסג'נדר ובנתיים אני בכלל לא מתחילה להתחרט :) מי יודע,אולי בזמן הקרוב אני אתחיל להרגיש יותר בנוח לכתוב פה בלשון זכר.. :)

 

אז שיהיה שבת שלום! 

השיר בכותרת - שורטי - חצי רגל בחוץ חצי רגל בפנים

 

נכתב על ידי , 20/4/2012 13:04  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



העייפות הזאת.. והצפיפות הזאת..לסחוב את עצמך כל בוקר מחדש


העייפות הזאת והצפיפות הזאת

לסחוב את עצמך כל בוקר מחדש

וכשנמאס לך לרדוף סביב עצמך

אתה נדרש לעמוד זקוף.

בכל העיר הזאת המהומה הזאת

לחשוף את עצמך כל לילה מחדש

ומתחשק לך פשוט למחוק אותך

להרגיש טיפה מציאות.

 

הראל סקעת - המאה ה-21

 

 

 

אז..אחרי כמה ימים של מנוחה בבית והרבה מחשבות על מה אני הולכת לעשות הגעתי להחלטה שאני מסיימת את השנה הזאת ואז אני יראה כבר מה אני עושה שנה הבאה... מה זה עוד חודשיים...

בכל מקרה....... דיברתי עם הרבה תורנים של ער"ן,התייעצתי איתם וחיפשתי פתרונות לבעיות עם ההורים שלי,עם הבית ספר,עם המגדר המיוחד שלי.. ולא ממש מצאתי פתרונות אבל מה שכן.. אני עכשיו בטוחה שאני לא יוצאת מהארון בקרוב.. אין לי כוחות להתמודד עם הכל ביחד עכשיו...

אבל אני גם לא מתכוונת להתאבד.. החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי ולא מתחילה עוד פעם לנסות לברוח וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות. אני אתמודד עם מה שלא יקרה.. אני אמנם חלשה אבל אני יכולה להחזיק ככה הרבה זמן.. בעיקר עם החברים המדהימים שלי שדואגים לי ואכפת להם ממני.. הם לא יודעים עליי כלום,על אף אחת מהבעיות.. אבל מה שחשוב זה שהם מנסים לתמוך.. ידיד שלי עכשיו בדרך הביתה מהצבא והוא רצה לנסוע אליי ישר אחרי הצבא.. איזה חמוד! וזה נסיעה של 8 שעות מאיפה שהוא משרת עד אליי! אין הוא פשוט מדהים.. כפרה עליו..

בכל מקרה אני אוכל להתמודד עם מה שלא יקרה ואני בחיים לא אנסה להתאבד יותר!

 

עוד משהו... יש לי ידיד ממש ממש טוב שהוא במקרה גם בן דוד שלי והוא נכנס לכלא לפני כמה ימים.. לא משנה למה.. וזה ממש ממש מבאס..:/ אם אני לא טועה,הוא משתחרר מהכלא עוד איזה חודשיים.. אני חייבת ללכת לבקר אותו..:/

 

טוב..שיהיה סוף שבוע נעים..

נכתב על ידי , 19/4/2012 12:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אל תבכה.. אני בוכה בשבילך..


אני גם צריכה מישהו שיבכה בשבילי.. מישהו שיפנה במקומי...

אני צריכה מישהו שיבחר בשבילי ויגיד לי מה לעשות..

נמאס לי לבכות בשביל אחרים.נמאס לי לצעוד בשביל אחרים. נמאס לי להיות שם תמיד בשביל כולם.

נמאס לי לעצור את הבכי שלי כשמישהו מבקש עזרה.

נמאס לי להיות החזקה.

אני חלשה.

אני שבורה.

אני צריכה מישהו שיאסוף את החלקים שלי ויחבר.. 

אני לא רוצה בן/ת זוג..

לא רוצה איזה ידיד/ה...

רק מישהו שיראה לי את הדרך.

שאני אוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות.

שיגיד לי לאן לפנות.

אני רוצה פשוט לנעול את עצמי בחדר ולא להראות את הפרצוף שלי יותר לעולם.

 

 

 

 

החלטתי לעזוב את הבית ספר.. אין לי יותר מה לחפש שם.

חברים? יש גם מחוץ לבית ספר.

לימודים? פחח.על זה כבר ויתרתי מזמן.

מסגרת? עדיף כבר לעבוד.

 

 

והאופטימיות.... שניה אחרי שהיא חזרה אליי היא הלכה שוב..

אז עם רצון עז להתאבד ושביזות קשה של תחילת שבוע אני נוסעת לכרמיאל.. 

שיהיה שבוע טוב.

נכתב על ידי , 16/4/2012 15:29  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,052
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , תנועות נוער , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למגשים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מגשים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)