אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

טוב אז לפני שבוע נסעתי לפולין עם המשלחת של ביה"ס..

עברה עליי חוויה קשה אבל משמעותית..

בהתחלה ממש לא רציתי לצאת אבל יצאתי בכל זאת ולא הצטערתי על זה.

אמנם לא בכיתי ולא תמיד הצלחתי להתחבר לדברים שראינו שם אבל זה כן העציב אותי וכן למדתי שם הרבה דברים.

המקום שהכי השפיע עליי היה מיידנק.. ראינו שם את המשרפות ששרדו את השריפה,ראינו את הר האפר... שם באמת היה לי קשה..

והיה מאוד קשה גם ביער לופוחובה.. ראינו את בורות הירי.. ואז היה טקס שפשוט צימרר אותי..

אחת הבנות ששרו פשוט בכתה תוך כדי שהיא שרה וזה כמעט גרם לי לבכות.. ובנוסף לזה עמדתי ליד המורה שלי למתמטיקה..

הייתי רגיל לראות אותה תמיד קשוחה וחזקה ואז ראיתי אותה מתפרקת בטקס.. כל כך רציתי לחבק אותה אבל.. בכל זאת אני תלמיד והיא מורה.. אז לא חיבקתי אותה..

ואחרי הטקס פשוט לא הפסקתי לחשוב על השיר של נוי רויטנברג - אמא.

בעיקר על המשפט "אמא,קברו את הגאווה שלי עמוק באדמה."

הנה השיר:

http://www.youtube.com/watch?v=88xfHiBWs_E

אז היה ממש קשה אבל אני לא מצטער שיצאתי לטיול..

 אז זאת החוויה המשמעותית שעברתי השנה וזה מאוד השפיע עליי..

טוב אז רציתי רק לפרוק קצת,לכתוב על מה שהיה שם..

מצטער אם חפרתי.