אני אתעלם מהעבודה שעברה בדיוק שנה מאז שפירסמתי את הפוסט האחרון שלי. לא חשבתי שאחזור לכתוב פה, אבל אני מרגישה שזה המוצא היחיד שיש לי כרגע, ויש לי הרבה מה להוציא.

אמא שלי עזבה את הבית לפני כמה חודשים, אבל עכשיו המצב נעשה יותר גרוע כי אבא שלי בוכה שאין כסף ועכשיו הוא רוצה להעניש את כולם על ידי גירושים. הם היו אמורים להתגרש לפני המון שנים, אבל הם נישארו ביחד בגלל הפחדים של עצמם. יש לי שני אחים יותר קטנים ממני (שהם בעצם בגיל ההתבגרות כרגע), והם גם עוברים חיים לא קלים עם כל השינויים האלה. הם גרים עדיין בבית (רק עם אבא כרגע), והוא מוציא את הכעס שלו עליהם. אתמול הוא ניתק לאחותי את הפלאפון ולקח לה את המחשב. היא בדיוק בשלבים של חיפוש עבודה וזה בעיה שאף אחד לא יכול להתקשר אליה עכשיו.

כל יום אחד מההורים מתקשרים אליי ומוציאים עליי את הכעסים שלהם. אבא מאיים כל הזמן ואומר דברים באמת משוגעים. אמא רק דואגת וכל פעם מספרת לי משהו חדש משוגע שאבא שלי אמר לה, איים עליה. אני באמת לא יודעת מה לעשות כי אני כבר מתעסקת עם מלא דברים אחרים כרגע...ומתכננת לעבור למקום אחר. יש לי המון דברים שקורים כרגע בחיים ואני לא יכולה להיות כל כך מעורבת בדרמה המשפחתית כי פשוט אין לי כבר את הכוחות הנפשיים. במשך השנים הרבות ניצבר כל כך הרבה רעל, כל כך הרבה כעס, עלבון, השפלה, וזעם. כל זה נצבר במשפחה עצמה, במערכות יחסים בין הצד של אבא והצד של אמא. אף פעם לא היתה ביניהם אהבה וכבוד, והם בהחלט צריכים להיפרד. רק חבל שכולם נורא סובלים מההתנהגויות הילדותיות, מהרצון להכאיב ולנקום, משהו שבא בעיקר מהצד של אבא. 

אני רוצה לשתף. אני רוצה לשתף מישהו כל פעם שמשהו קשה קורה (שזה קורה לעיתים יותר תכופות כרגע), אבל אין את מי. לחברה אחת כבר מספיק חפרתי על זה, ואני לא רוצה להמשיך להטריד אותה כל פעם עם "הוא אמר ככה..והוא התקשר שוב..". אני מרגישה לא נעים עם זה כי אני יודעת שהיא פשוט לא מבינה וכנראה גם לא תבין. 

הייתי במערכת יחסים עד לפני שבוע, ולצערי ניפרדנו. הסיפור נורא מסובך, ואני כל כך שמחה שנישארנו ידידים ממש ממש טובים. אני כן רוצה לשתף אותו בכל מה שאני עוברת, אבל שוב יודעת שלא אוכל לקבל את התמיכה שאני מחפשת.

איך אפשר לקבל תמיכה כזאת מאנשים שלא באמת יודעים את הסיפור שנמשך כבר 27 שנה? איך אפשר לספר לאנשים דברים נורא מטרידים בלי לדעת בוודאות שהם לא ישפטו או יעבירו ביקורת? איך אפשר לדעת שמישהו באמת יבין לליבי?

אני לא רוצה להתמקד בכל הסיפור יותר מידיי, כי ככל שמתמקדים במשהו, ככה הוא יופיע יותר בחיים בעוצמתיות יותר רבה. פשוט הייתי צריכה לפרוק את המחשבות שלי וה-frustration שלי. והרגשתי שהבלוג זה המוצא האחרון שבאמת יכול לאפשר לי לקבל את מה שאני זקוקה לו או לפחות להיות ההתחלה לזה.