אני אוטמת את החורים שהצטברו בקירות שבניתי לי
והלובן מוזר לי בעיניים, אל מול כל האדום.
ואני מטפסת על רהיטים ומורידה תמונות שנועדו לכסות על הכל
וזהו, הכל טהור וחלק.
אין דמויות שיעיבו על יומי,
שיראו אותי בקלקלתי
והקירות, הם צופים בי, כמבקשים שאתן להם כסות
מחכים לראות מה הלאה.
צר לי, חומותיי היקרים
צר לי, עורי השני
צר לי, שריוני.
לא אתן לכם את מבוקשכם
לא היום, לא עוד.

אני מכלה את היממות שנותרו לי בקשירת קצוות פרומים
ולבסוף, אעזוב את הכל
הכל ישוב לכשהיה
לא אותיר זכר לקיומי כאן
לא בחפצים ולא באנשים
ואיש לא יזכור
שבמשך שנה אחת משונה
הייתה כאן אחת עם שיער אדום
שלכמה רגעים קסומים
כל העיר האפרורית הזאת,
שאין איש יכול לגבור על כוחה,
כל העיר הזאת
הייתה שלה.

להתראות

מי יודע מתי אשוב

It's a town full of losers

I'm pulling out of here to win