סוגר את המחשב
הכל פתאום שקט כל כך
התגעגעתי שלקט הזה
ל"להיות לבד"
אני אבל תמיד לבד
אני פשוט עם חברים וירטואליים
אבל..היה לי רגע קטן ומנחם
רגע של שקט
הלכתי לשטוף פנים לקראת השינה
ואז-שוב אותו סיוט
הרעשים האלה לא עוזבים אותי
אני שומע צעקות
אני שומע קולות
אני מרגיש אותו
או שזה אוליי בעצם-אותה
אני כנראה לעולם לא אדע
אני פותח את המחשב שוב
אני כרגע שומע קול של הקלדות
למרות שאת רובן אני לא מקליד
אני כבר לא לחוץ כמו פעם מהם
אני כבר התרגלתי לזה שמישהו מקליד כאן
ואני לא היחידי
אבל
אני מרגיש..
אני מרגיש תחושה כזו מוזרה באוויר
כאילו מישהו נמצא איתי
יש איתי מישהו למרות שאני לבד בחדר
יש איתי מישהו
הוא חלק ממני אבל הוא מופרד ממני
אני מרגיש שהוא יודע עליי הכל
אבל בעצם אני לא יודע עליו כלום
אין לי כוח לנשום
הנשימות שלי נעשות כבדות מרגע לרגע
אבל אני ממשיך לנשום
כי אני חייב
כי הוא עוזר לי לנשום
כי הוא רוצה שאחיה
מי בטוח שזה "הוא" אולי זה אפילו "זה"
אני עייפ
אין לי כוח לרשום יותר
אני אתן לזה את התפקיד
לילה טוב
מקווה שתצליחו לישון
מקווה שיתנו לי לישון
הלכתי.
מיכאל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
S.J