הכל של סקרלט

היא חיה בי,

המישהי האחרת.

זאת שנזכרת מדי פעם במגע של הגוף שלה כנגדי.

זאת שהלשון שלה, זוכרת את הטעם שלה,

והגוף שלה מצטמרר מעונג ומאפשרויות לעוד.

אני משתיקה אותה.

מהסה אותה.

מנסה להרדים אותה לאט לאט,

ומצליחה לרוב.

אבל מדי פעם,

כשיש לי רגע לבד, להיזכר,

בה.

כל הגוף שלי משתגע.

המחוגים שלי מאבדים כיוון,

ואני שומעת אותה בראש שלי,

מריחה את הריח שלה שוב,

ומרגישה את העור שלה עליי.

אני חייבת להגיע לפיצוץ רציני,

לשיא מטורף,

ורק אז אני נרגעת.

רק ככה אני יכולה לחזור לשלווה הזאת,

שלווה זמנית.

שמאפשרת לי לחיות.

ומאפשרת לי להחזיק מישהי אחרת.