בצדק אנחנו כועסים על האו"ם והשמו"ם. ישיבה אחרי ישיבה, דחופה ובלתי מעניינת, מגוחכת בפני עצמה, נפוחת חשיבות וסירחון רק לנמצאים בה, כולם מכירים את המשחק. הם שם, במועצת הביטחון של האו"ם, מנהלים את בורסת ההרוגים העולמית בהתאם לזיכיונות מכירות הנשק של המדינות הגדולות. מלבד הכסף העצום, שליטה ופוליטיקה גלובלית, הדאגה האמיתית לנרצחים ולנטבחים, למסכנים שהם אזרחי העולם, יש מקום רק בהודעת יחסי הציבור של מסקנות הישיבה הבזויה, עוד בטרם התיישבה. זה ממש כרגיל, זה רק כסף, רק בסדר גודל אחר. רוסיה היא הנהנית העיקרית מהטבח הזה, ועבור דולרים, שליטה אזורית, וסדר במכירות נשק בשאר העולם, היא תמצא את התירוצים למה זה לא אסד, למה הנרצחים בכלל התאבדו.
ואנחנו כועסים על האו"ם שמצהיר ומזהיר ומרתיע ומאיים על סוריה להפעם, כי הטבח אינו מקובל, ממש אינו מקובל, כאילו מקובל, סך הכל זה ביזנס טוב, אבל אסד גנב את הקופה, וחצה את מגבלות התקשורת עם ילדים נרצחים, וזו מתחילה להפעיל לחץ על הממשלות, אז פתאום זה לא מקובל. כאילו שלא היו ילדים טבוחים ומדממים גם לפני שבוע או לפני שנה. צביעות העולם הבלתי מוסרי חוגגת, ואנחנו הרי שונאים צביעות של העולם. זה האחרון הרי ידוע בצביעותו כלפי ישראל, כי על כל הרוג פלשתיני יש ועדה דחופה, וצועקים חמאס. "ממשל אסד הוא לא לגיטימי". יופי אמריקה, חלשה מול חזקים. הפחד ממריבות עם רוסיה וסין משתק את הפעילות הבינלאומית של אמריקה. לרצוח ולטבוח "בטעות" באלפי אפגאניים ועירקים כחלק "מטעויות מלחמה", זה בסדר, שם אין את רוסיה וסין.
ואנחנו אחוזי דִּבּוּק (אוֹבְּסֶסְיָה, "שִׁגָּעוֹן" לְמַשֶּׁהוּ, אבן שושן), למה יש מאות החלטות או"ם נגד ישראל על כל טרוריסט פלשתיני, מוכח ככזה, ונגד אסד אין איזושהי הפצצה קלה, ריסוק שלטון חביב, כניסה של המארינס ומוגי הלב הצרפתים לתוככי דמשק. מרגיז אותנו שמדינות ערב השכנות והרחוקות, במיוחד הפלשתינים הצבועים מצבועים, שותקים ונאלמים דום למראות עשרות אלפי הנטבחים בוריה, זה שתחת הרודן הנאצי המחודש עם השפם הקטן. עוד יותר מרגיזה ומכעיסה זו השתיקה הבזויה של חברי הכנסת מלקקי הפנכה של אסד וקדאפי, אלו שרצו להצטלם איתו בכל חור רענן. הם הצבועים המוחלטים, עשרה אנשים בזויים שקוראים לעצמם ערבים, פלשתינים. לשנוא יהודים הם יכולים, אבל מילה רעה על אסד, יקיר ליבם, כספם, הספונסר האזורי, זה אין. שקט תעשייתי. אחמד טיבי האיש עם המוסר הקטן ביותר בעולם, כמשל.
אנחנו משתוללים בניחותא, כי קל לנו להיות כאלו, מהצד. אין קשר ולו הקלוש ביותר בין אין ההחלטות המביכות על גבול הטמטום של האו"ם נגד סוריה, לבין הגינויים הרגילים לישראל. אנחנו, ורק אנחנו, אשמים בגינויים שלנו. כן, אנחנו. לו היינו בוגרים יותר היינו גם לומדים מזה. מ'לשות שהפלשתינים אלופי עולם ביחסי ציבור ואנחנו מפסידים להם באו"ם? האו"ם צבוע, זה נתון בלתי ניתן לשינוי, גם בצבע דולרי ירוק, ואנחנו עדיין אשמים במצב שלנו. כל גינוי שקיבלנו עומד בפני עצמו, ללא קשר לשאר הצרות של העולם, אפילו לא של אסד המת בקרוב, בין אם צודק ובין אם לא, וכל פעם שאנחנו קושרים בין הדברים אנחנו מפסידים יותר. אף אחד לא אוהב שאומרים לו בפנים שהוא צבוע, במיוחד לא ממשלות אחרות, ועוד על גבי נאומים באו"ם או ב- CNN.
אנחנו עם כובש. תתמודדו עם זה. כעם כובש אנחנו מקבלים את כל החרא של הכיבוש ישר לפנים. לעולם נפסיד בתקשורת הבינלאומית, ובאו"ם קל להאשים אותנו, כי אנחנו קטנים וחלשים ובעיקר מעצבנים, אנחנו עצם שזורקות הגדולות למדורת האשמה העולמית, בשביל להסיט את האש מהפעילויות שלהן עצמן. מוטב לנו לסתום קצת בנושאים האלו. לעולם הגדול לא נוכל להגיד שדברינו הוצאו מהקשרם. החיים קשים, ואסד הוא בנזונה. לא קשור אלינו.
ובתוך כל המערכה הזו, הבגרות שאנחנו נדרשים אליה, גירוש השדים העצמאי שאנחנו חייבים לנו, צריך להתחיל בשיח הציבורי שלנו. חברי כנסת מובילי השיח הציבורי, קובעי גורלות וכותרות במבזקי החצי, צריכים למצוא מחדש את המוסר, הדרך, השפה, ולבטל את המשפט המקולל של הוצאו דברי מהקשרם. תלמדי להתנצל חברת הכנסת מירי רגב, והלוואי ולעולם לא נפנה אליך כחברת הכנסת. גם מירי רגב זה יותר מדי. הלוואי ותעלמי מהציבור לנצח, את חנין זועבי, כמשל.
*****
הגזמתי? שתפו בפייסבוק, עבדתי קשה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
