תנוחה אופיינית לסובלים מכאבי גב
שתיים וחצי לפנות בוקר, בערך. הגעתי לסלון אחרי זחילה ארוכה ומאומצת, לא יודע למה. שעתיים לפני אבא שלי הביא לי בקבוק למים חמים עבור הגב, כי אמא שלי חשבה שנתפס לי הגב. "תשים מים חמים וזה יעזור לך". זה לא, זה בדיוק ההפיך. עושה גרוע הרבה יותר. תזמיני אמבולנס!!!!!, לא יכול לזוווווזזזזזז. אמבולנס!!!!! אני לאחת, הבכור התעורר ונשאר במיטה מפוחד מאוד.
ככה אני במנעד קולי של כוכב נולד, בין צווחות לזעקות שבר, תחינה מהולה בבס עמוק, וחריקות שיניים יותר מהנגרייה ממול. הצלחתי להיות על הספה בזווית של חצי שכיבה על מרפק אחד רגליים מפוסקות, אחת קצת מקופלת, וקפוא במקומי. כל נשימה ותזוזה קלה שקלות גרמה לי להתחרפנות טוטאלית מכאבים עצומים, בסדרי גודל חמורים יותר מעינוי אצל רופא שיניים, או סתם דלקת באוזן. פעם סבלתי מדלקת בעצם של הלסת. הלכתי לרופא שיניים חירום, שלא נדע, ולא הסכמתי שיטפל בי, אלא לסבול יום שלם עד שהאנטיביוטיקה תעבוד. האחת טפטפה לי אופטלגין ישר על השן. הגב כאב יותר מכל אלו יחד, בעצרת, ואז בחזקה אינסופית.
פחדתי. הייתי בטוח שלא ארגיש יותר את הרגליים לעולם. הן היו משותקות לחלוטין. אני הייתי משותק לחלוטין. אמרתי לה לאחת, שאני מפחד. היא לא הבינה את עוצמת הכאב. הכאב היה מיוחד. עוצמתי ומהיר, חד כתער, כמו ברזל מלובן עם שוקר חשמלי מדויק בקצהו, שמתנקז לנקודה אחת ממוקדת ישירות בעמוד השידרה, ופיזור הכאב להקרנה ישירה בשוק רגל שמאל, ולא סתם ברגל, אלא בפנים, עמוק בפנים, ליד העצם. זה כאב משתק. אי אפשר לעסות את הרגל, אפילו לא לגרד קלות. כלום. כל תזוזה, כל נשימה, אפילו של הידיים, גם לא של הצוואר, גרמה לי לגל כאבים מחודש. רק הקיפאון המוחלט בתנוחה שמצאתי לי, החזירה את השקט.
פרמדיק ושני מתנדבים לקחו אותי לבוש בתחתונים, (הבושה הפולנית, כי לא יכולתי להתלבש), בשעה שלוש וקצת למיון מאיר. ההורים שלי הגיעו להיות עם הילדים. האחת נסעה עם אבא שלי למיון, מאחורי האמבולנס. במיון שאלו מה יש למר בחור צעיר שזועק מכאבים. אמרו לו גב. האורתופד התורן אמר מיד זריקות, קיבלתי ארבע (ארבע מחטים!!!) ננעצו באחורי, ולא הרגשתי כלום. הכאב היה מהפנט. לא הצלחתי להתרכז באנשים מסביב, לא ברופאים, לא באחיות. הם בדקו את צילומי הגב שלי מהמאגר שלהם, מה שאומר כי צריך טיפת מזל שכן עשיתי את הצילומים במאיר אך לפני כמה חודשים, ראו את הפריצה המלאה, בחוליות הכי פרוצות וידועות בעולם, L4-L5, שם למטה, איפה שהשקע שמעל עצם הזנב, ליד "גומות החן".
האחת שאלה את הרופא אם זה באמת כל כך כואב. ככה היא סיפרה. הוא אמר לה שכאבי לידה, אוזניים, שיניים, ושאר צרות, כולן יחד, לא מתקרבות לכאבי גב בפריצת דיסק. למעשה הפריצה קיימת כל הזמן, מה שקורה זו דלקת שמתפתחת במקום הפריצה, ומתנחלת לה ישירות בין העצם לעצב החשוף. יופי לדלקת, המיקום סביון.
אחרי שלוש שעות שחררו אותי הביתה, עם מרשם נפלא לשתי זריקות יומיות בחדר העינויים הקרוב למקום מגוריי, ועוד קוקטייל כדורים שיהיה למקרה הצורך. יצאתי מהמיון כמו צפרדע מדדה, כפוף לכדי חצי גובה, ולא יכול להתיישר. צעד נגרר אחרי צעד, עדיין כאב לי, אבל הכאב כבר עמום. הזריקות רק משכיחות את הכאב, ואל עוזרות הרבה מעבר לזה.
הלכתי לישראל, מטפל בחולי גב וכאבים שונים כמוני. יש לו קליניקה בכפר גנים בפתח תקווה, ממש ליד ההורים שלי. הקליניקה עמוסת חולים, והוא רשם לי חמישה טיפולים רצופים, יום אחרי יום. אמרו שהוא קוסם כזה של גב. הטיפול היה דיקור סיני. מחטים ננעצו בי בידיים, ברגליים, במצח, בבטן. נעצו לי מחטים מסביב לטבור (פופיק, בסדר?) והרכיבו עליהם חומר "טבעי" דליק ומעשן. עשה ריח טוב, וחום נעים שהורגש היטב בחדירה איטית מהבטן לגב. לא האמנתי, אבל התמכרתי. ישראל הוא קוסם אמיתי. אחרי הטיפול הראשון כבר התיישרתי ועמדתי זקוף, ממש נתן לי אמון עצום בדיקור סיני. היו טיפולים שונים אצל ישראל, לא כולם דיקור סיני, נתן לי תרגילים להגמיש את הגב ולפרק את הכאב. אחרי חמישה טיפולים הרגשתי כמו חדש. זו הייתה פריצת הדיסק המלאה הראשונה שלי.
שנה אחרי אני שוב כפוף לחצי גובה, שישי צהריים, ישראל כבר נם לו את השבת, אז ביקרתי את איילת לדיקור סיני אצלה בקליניקה בקיסריה. איילת מופלאה בדיקור, אבל קיסריה רחוקה לי. הפריצה התרחבה גם לחוליות L5-S1, וההקרנות לכאבים הגיעו גם לרגל שוק רגל ימין. למדתי לזהות את תחילתו של הכאב, מין פאק קטן כזה בגב, כמו קליק פנימי כזה קטן ולא מורגש, אבל צורח לי לרוץ לכדורים שלי. הרבה כדורים בתקווה שלא תתפרץ לי הדלקת בפריצה. זה לא תמיד עוזר. לפעמים אני יודע שלא כבר לא יעזור. המחר יגיע ואני כבר לא אקום מהמיטה בימים הקרובים, כדאי לרוץ עכשיו לקנות ספר כי מחכות לי שעות הנאה רבות בשלושת השבועות הקרובים במיטה, שבוע ראשון בשיתוק מוחלט, שני בצפרדע עד לישראל, ושלישי בהליכה חצי עקומה כמו לולב שבור, לפרקים. יום ככה יום ככה. כל חצי שנה אני מגיע לישראל לטיפול "חיזוק", דיקור סיני. זה רק עוזר.
אמרו לי ללכת הרבה, לא הליכה מהירה, פשוט ללכת. הליכה מותחת את החוליות והשרירים. זה יעזור. הלכתי וגם שחיתי. 2 ק"מ שחייה כמעט כל יום. זה עזר, אבל קצת עצלנות, ובעיקר החיים לא משאירים זמן להתמיד. קשה לי בנסיעות לחו"ל. דיאטה זה גם חשוב לגב. בטן רזה זו תשובה נהדרת לגב כואב. הוא יכאב הרבה פחות. אסור לי לרוץ, אסור לקפוץ, אסור משקולות, וגם כפיפות בטן זה במגבלות בלבד (אחלה!!! הרופא אמר). אסור גם לקחת את הילדים על הכתפיים. זה סך הטיפול שוטף בפריצת דיסק, די שיגרתי.
את הפריצה קיבלתי בצה"ל, בטירונות, ואני יודע בדיוק גם באיזה יום. "הצמידו" אותי לג'ריקו מים 20 ליטר על שלל הציוד האחר. 20 ק"ג נוספים על הגב עשו את שלהם, ונשברתי תרתי משמע. גם נמעך לי עצב הכתף ולא הרגשתי את הכתף כמה חודשים. קיבלתי אולי 400 כדורים ביטריויט (משהו דומה). לא ידעתי שיש לי פריצה. כאב לי הגב, בעיקר הכתפיים. הלכתי לרופא, ואחרי הרבה פניות לרופא הצבאי, שלחו אותי לרנטגן. אמרו שהכל בסדר, אין לי עקמת. הגעתי לוועדה בצריפין. נכנסתי פנימה, ורופא אחד בכיר כנראה, אמר לי שאני רק מנסה להתחמק מתורניות שונות, והתקשר לרס"ר שלי. הרס"ר אמר לו שאני פטור מתורניות בגלל התפקיד שלי. הוא לא האמין לי, לא האמין לרס"ר ושלח אותי לעזאזל, 4 דקות אחרי שנכנסתי. צה"ל שלנו.
הפריצה שלי החמירה בעבודה, כיסאות לא נוחים, לא מתואמים. אלפי שעות טיסה צפופות, לחוצות, בלי מנוחה מספקת. הרבה מתח ולחץ, שתורם רק לחוסר בריאות. למדתי מאז.
לצערי אין תרופה לפריצת דיסק. יש ניתוח. כִּירוֹפְּרַקְטִיקָה יכולה לעזור בזמן הבלט של החוליות (הג'ולה שבין החוליות) ולא אחרי פריצה מלאה, ככה הבנתי, ושני הכירופרקטים שביקרתי הסבירו לי כי "הם יכולים לעזור אבל אין הבטחות וזה יקל עלי וכו'", ועולה לי בוכטה של כסף. הבוכטה הייתה חשובה, להם. (בעברית אפשר להגיד כִּירוֹפְּרַקְטִיקַאי או כִּירוֹפְּרַקְטִיקָן, שתדעו). בתחילה הפחידו אותי מהניתוח, מהשלבים שלו, פתיחה של הבטן, החלמה ארוכה וקשה. יחס החולים שנשארים משותקים היה גבוה מדי לטעמי, והמנתח החביב אמר לי שיש לו מיטה פנויה בשעה 4 אחה"צ לניתוח, רק שאחליט. הוא בכלל עם פריצת דיסק שלושים שנה ולא עובר ניתוח. מאוד מרגיע אנשים כמוני. כמה שנים אחרי התחילו ניתוחים אורתרוסקופים כלשהן, עם החלמה בת יום אחד.
שוב כואב לי בשוטף. לא כאב של "הנה הפריצה באה וישר למיטה, אלא כאב של הקרנות, של התמתחות, של זיק דוקר כזה במותן. התרגלתי קצת לכאב. קשה לי לשבת, ולפעמים לקום מישיבה. ההקרנות הגיעו גם לברכיים, ולפעמים קשה לי לעמוד. לפעמים אני לא מרגיש את רגל שמאל, וכמעט נופל. הדבר הכי מעצבן בפריצת הדיסק השיגרתית הזו, זה חוסר התחושה ברגל שמאל. אני כמעט ולא מרגיש אותה, והכי מעצבן זה שאני לא יכול לגרד בין האצבעות בהנאה גמורה, ואני אוהב לגרד באצבעות של הרגליים, שווה ערך כמעט להנאה מגרבוץ טוב, נשים לא יבינו. עשיתי MRI, עכשיו ההחלטה אם לנתח או לא.
*****
כאב לכם יחד איתי? שלא תדעו. קליק אחד על שתף לחברים הסובלים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
