פתקים זה חRא של דבר. אני שונא את הגברים האלו שמציאותיים רק בסיפורי הגבורה של נשותיהם כי "הוא השאיר לי פתק על המקרר. איזה חמוד ורומנטי (עיניים מעפעפות)" יעעעעעק. להקיא. פתקים על המקרר, בתיק האוכל, בכלי איפור, על השולחן, פוסט-איט ורוד על מסך המחשב שלה, כי אתה כזה רומנטי שכמוך, שלחת לחברתה לקיוב מייל, וביקשת שתדביק לה על המסך. פתקים על הכרית זה כבר מוגזם ותחת הקטגוריה של נושנושים בלבד.
מה יש להן, לנשים, עם הפתקים החמודים האלו, רומנטיים כאלו, אוהבים ודביקים???! אמרתי שאני אוהב אותך זה מספיק. לא צריך לאשרר בכתב כל בוקר, עם חתימת נוטריון, בשלושה עתקים ועדיף על נייר צבעוני. לא צריך. נקודה. חתמתי על הכתובה, נשוי לך, עדיין (כי ככה את החלטת עד שתזרקי אותי, כמובן), אוהב אותך אמרתי, הנה שוב. די, עזבי, שחררי את הפתקים. שחררי את הצורך לאשרר מול החברות שלך את אהבתי הבלתי נגמרת, לעולמי עד ואחרי זה, אליך, בעיקר שיקנאו בך.
שתחייה אוהבת פתקים כאלו. לא יודע למה, זו אחת החידות הקשות של היקום אודות נשים שעדיים לא הצלחתי לפתור, ואני הרי ידוע כפותר בעיות יקום שכאלו. ידוע, שנים ידוע. בנושא הפתקים אין לי קצה תזה משמימה אחת, אפילו תזה לא נכונה. אין לי. בלנק מוחלט, מודה ועוזב ירוחם. שתחייה, האמת, אוהבת את תוכנית האם של הפתקים, הרבה יותר מפתקים. פתקים זה כנראה לגיל אחר, לא לנוכחי. היא כל כולה בעד "המכתב". זו מילה מפחידה, איומה ונוראית, שמכילה בתוכה את כל סודות היקום הבלתי פתורות לגבי נשים. זה החור השחור של הבנת התודעה הנשית. "המכתב".
פחד אלוהים וקירקושי ביצים, לשמוע את הבקשה החבויה הזו שנשמעת כך, "למה אתה לא כותב לי מכתב?". כאילו מה?!?!?!!!!!! למה עכשיו? איזה מכתב? על מה? מה עשיתי? לאן אני נוסע?!! מה קורה כאן עם המכתב הזה? מאיפה צץ לו מכתב?! והחמור מכל על מה אני בדיוק אכתוב לה?
"תכתוב לי שאתה אוהב אותי, כזה, ודברים כאלו, נו, אתה יודע.....(!!)" אז זהו, שלא. אני לא יודע, לא מכיר. באופן קולוסאלי אני לא יודע ולא מכיר. תהפכי אותי על הבטן ואחרי 5 שעות של "נעים בגב" (עדיף התחתון והפוך), עדיין אני לא יודע. אמרתי אוהב אותך. כתבתי על הפתק עם הפרחים ששלחתי לך, הביתה. די, עזבי אותי, באמאש'לך. לא יודע לכתוב, בטח שלא להתנסח, ועוד חמור מכך לכתוב מכתב שלם על אוהב אותך.
ראשית, אם הייתי כזה רומנטי, לא היית מתחתנת איתי, כי לא היה מה לשפר. שנית, הייתי סופר רומנים דביק שעושה מיליונים בתוכנית של אופרה. אבל מכתב אהבה? מה כבר יש להרחיב שם? שאני מתגעגע? חושב עליך בימים? מתכנן לנו עתיד ורוד?! הנה הלכו שתי שורות. מה פתאום מתגעגע במכתב, אני יוצא למלחמה בויאטנם? כמה שורות זה בכלל מכתב? בחייאת, מה אני צריך לכתוב במכתבים האלו ובכל מיליוני הפתקים?!!! אפשר עזרה?! מתי שתחייה תוותר לי ותגיד שמילאתי את חובתי במכתב? אחד זה יספיק לכל החיים? אולי אחד בשנה? אני לא יודע לכתוב מכתב אחד כזה בשנה@!#@!!%
נניח ונשברתי תחת לחץ בלתי מתון, ואני כותב מכתב. מחביא לך בתיק, או על המיטה או מנויילן באמבטיה. מה יקרה אחרי שתקראי אותו? את הרי נוכחת גישמית ממש לידי, אני רואה את הציצי קופץ לי מול העיניים ואני לא מפנטז, את קוראת את זה לידי, בשקיקה (נו, שיהיה). אני עם עיני עגל חלב, בסגנון תבורי פרא, בוהה בך נואשות וממתין לסיום הקריאה שלך. כל כך מחכה, שאני לא עוצם עיניים בחלקים המפחידים. ממתין לאישור המיוחל, שיודיעני חגיגית, קבל עם ועדה פלוס סטאטוס חדש בפייסבוק, כי עברתי את מבחן הבגרות ועכשיו יש לי חופשה לכל החיים מהמכתב הזה.
אבל, מה בדיוק קרה עכשיו? מה הרווחנו מכל זה? כאילו מה אני הרווחתי מכל זה? אני לא יודע מה שתחייה הרוויחה, בעיקר כי השאלה הזו, "מיהו המכתב?", עדיין ללא תשובה, ואני מחכה לאחד שיאיר את האופק עבורי, עם קצה קצהו של רעיון לפתרונה. למה ומדוע, אני שואל, העברתי את חיי בייסורים ארוכים ונקיפות מצפון רעשניות, מזה שבועות לא מבוטלים, מתרסק מול ניסוחים עילגים ותיקונים למכביר, ואת אחרי שלושים וארבע שניות סיימת עם זה? איפה זה שינה את חיי? את חייך? לא חבל על אובדן שמחת החיים שלי בכל השבועות האלו? אני פולני, שמחת חיים אצלינו זה דבר נדיר ושמור למקרים קיצוניים בלבד שמתקיימת רק כשמישהו שאנחנו לא אוהבים, מת (לא עלינו, חמסה-טפו-חמסה). שבועות ארוכים, ממש עוברים מחג לחג, בקצב חציון שנתי, אנחנו מקללים את היורשים על הירושה שלהם. זו! שמחת חיים אמיתית.
פתחתי בלוג שלם רק בשביל ללמוד להתנסח ולכתוב, וכל יום אני אומר שאני אוהב אותך. תקראי, תדפיסי, תערכי ותראי לכל החברות שלך את המכתבים שלי. תנסי להיזכר בנפלאות הטכנולוגיה, קרי מסרונים וטלפון. יש גם מסנג'ר לצאט מלוכלך, ווידאו CALL לוידאו מלוכלך (לא שניסינו, זו לא הודאה. רק מציין כי האפשרות קיימת וקראתי עליה בבלייזר). בעניין הצדק האלוהי, למה שתחייה לא כותבת לי מכתבים? אני לא בנאדם? היא לא אוהבת אותי? ממתי זה באחריותו הבלעדית של הגבר להיות רומנטי? איפה השיוויון ששרף מיליוני חזיות??!!
אלפי שנים של רומנטיקה גברית חד כיוונית הגיעו לסיומם. עכשיו הגיע הזמן לעידן אלפי השנים של רומניקה נשית חד כיוונית.
*שתפו והגיבו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
