כאן אתם יכולים לחפש אותי בפנסיה......(אני צילמתי)
לא עברה שנה! לא יכול להיות או בצרפתית אימפסיבלה. רק אתמול נכנסתי למשבר גיל 40, ועכשיו כבר 42? איפה נעלמו להן שנתיים ימים? שנתיים לעזאזל, שנתיים שלמות!! זה רק עוד 8 שנים למספר שאני בקושי יכול לנשום מלחשוב עליו, בטח שלא לחשוב, ותסלחו לי או שלא, כל אלו שכבר הגיעו אליו. קשה לי עם זה. זה לא מצחיק המשבר הזה של גיל 40, ואף אחד לא טורח לספר לי מתי הוא עובר. אני מתפתח מאוחר, בהכל כולל הכל. לפני חודש, קצת פחות, סופסוף עשיתי שני קעקועים. עשרים שנה בערך רק לנקות את הפחד מהמחט הדוקרת, ובתוכם אולי חמש שנים של התלבטות מה לקעקע. אז קעקעתי, אחד קטן על היד מעל המרפק והשני על הגב. גדול יותר. חצי שעה של עבודה. נשאר לי פירסינג עד גיל 43 ואופנוע כבד עד גיל 44.
אבא שלי הסביר לי הבוקר כי רק היום הוא קלט כמה שהוא זקן. אבל זה אבא, הוא תמיד זקן, כל גיל שלו תמיד נשמע לי זקן כזה שאני לעולם לא אגיע אליו. אלוהים, מה אומר עלי הבן שלי?! בעיניו אני פאקינג זקן בן 42. לא שינוי כזה גדול מגיל 41, ואני לא מוצא הצהרה מיוחדת בגיל 42, למרות התחושות שעברה שנה, זה בדיוק אותו הדבר. ויש לי בן בכור בן 12, שבשנה הבאה כבר עובר את מרבית המשפחה בגובהו, ובעוד שנתיים יעבור אותי. זה לא יכול להיות. לצידו יש לי שתי בנות, שאחת גדלה להיות קלולס ורודה ומפונקת, עם אבוש ואבאל'ה, ומכינה את הקרקע יופי לכל מיני "תקנה לי, ואני רוצה".
האירוע המכונן המשפחתי שלי של השנה האחרונה קשור בדנקנר, זה שקיצץ את החובות שלו, ומוכר את הווילה בפיתוח. קרוב לשנה, סיימנו לממן את תעשיית החיתולים שלו, הקטנה נגמלה. לעולמי עד, אני לא מחליף יותר חיתולים לתינוקות שלי, אין לי יותר תינוקות, ועם כל המוצי פוצי – איזה חמודים – נו תעשה עוד אחד, אני אומר לכל מי שטורח לעצבן אותי, לא יהיה עוד אחד. נסגר, תם. נגמר. סוף. זהו זה. לאחיות שלי יהיו חמודים, ואז אני אראה אותן מחליפות חיתולים. אולי אפילו לחברים שלי, שיביאו עוד מאה. אני לא. תפקידי בתחום הילודה בארץ הסתיים, הוספתי שלושה מפוארים ונפלאים לעם הנכחד שלנו. אם האחת רוצה, שתעשה, אני לא מגדל.
אין פשוט מזה, לא מחליף עוד חיתולים, תקנאו. אין יותר בקבוקי מטרנה, תקנאו. לא צריך להלביש חם עם עוד שכבה, תקנאו. וזה בקטנה. ממש בקטנה, על השינה אני לא מדבר, מעולם לא הפריע לי לקום בלילה לילדים, עדיין קם לבדוק אותם. תקנאו באמת כי הקטנה שלי כבר קמה לבדה בבוקר, בלי אבא תביא לי, ומסתדרת מצוין לבדה ועם השניים המבוגרים ממנה. נפשית, היא זו הבוגרת. שבתות, חברים יקרים, שבתות. לא צריך לקום מוקדם! עכשיו תקנאו. ושיהיה ברור, אם לא היה ברור, אל תגידו לי אתה עוד תתגעגע. אני מבטיח שלא, מתחייב, מוכן לשים ערבות כספית.
שנה קשה עברו על כוחותיי. קשה מאוד. אין טעם לספר הכל, או להיכנס למרה שחורה ודי ענקית. אני אבחר לראות בשנה הזו את החלקים הטובים יותר שהיו נחלתה, נחלתי, אפילו שהיו קטנים ומזעריים. אל דאגה, הכל בסדר בריאותית. בעדה שלנו, של הפולנים, אוטומטית חושבים על מחלות כשאומרים להם "המצב לא משהו, אפילו קשה". זו הייתה השנה שבה ניקיתי מעצמי את כל מה שהיה רע כעובד בתעשיית ההי טק, עבד של התעשייה מתאר את זה נכון יותר. זה לא היה קל, עדיין לא נגמר, בעוד יומיים למעשה זה ייגמר, והכל יחזור למסלולו החדש והנכון, אבל מצד שני זו הייתה ללא ספק שנה ארוכה מאוד של התעללות נפשית באופן עצמוני בי, בעצמי, בטוח שגם באחת והיחידה שבזכותה אני עדיין שומר על שפיות.
שנה של יציאה לעצמאות אישית אחרי פיקוס ארוך מאוד לכיוונים נכונים וחדשים, לי, לאן אני רוצה להגיע, למי שאני רוצה להיות, למה שאני מסוגל באמת. שוב פעם, אני מתפתח מאוחר מדי, אבל לפחות עם ניסיון. לא הייתי מסוגל לעשות לפני עשור את מה שאני מסוגל לעשות היום, אין כאן ספק קל שבקלים. לא יודע למה, כנראה חלק מהקארמה, כאשר משהו אחד קורה לטובה, כל האחרים מתכנסים לאותה סינגולריות קוסמית וגם הם מגיעים למיצוי הנכון שלהם בסמיכות מדהימה, אפילו באותו היום. למה זה אפעם לא מגיע ברצף, נניח כל רבעון משהו חדש וטוב? היה יכול להחליק את החיים בנוחות מושלמת...
המטרה עברה שלב, קפיצת מדרגה. פנסיה בגיל 45, אבל כזו שאפילו אלופים פורשי צה"ל יכולים לחלום עליה. הרגע המזכך הזה שאני חולם עליו כבר שנים עם רעיונות בלתי ממומשים, מתחיל ממש מחרתיים. אני יכול רק לאחל לעצמי שהכל יתגשם ביחס הפוך ונוסק לקושי שעברתי עד שזה נולד. זה הכל, הגיע הזמן לראות ברכה בעמל, לעשות וי גדול בסעיף "הגשמתי". על המיזם הזה עוד תשמעו בקרוב.
אתם לגמרי יכולים להיות שותפים באיחולים שלי לעצמי – הגשמה אישית ושקט נפשי. כל השאר יגיע. יומולדת שמח, ונתראה בשנה הבאה בגיל 41!!!
גם אופציה לפנסיה
*****
היום יומולדת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
