הכל התחיל לפניי 4 שנים פחות או יותר.
היתי בכיתה ט', נרגשת לפניי הבחירת מגמות וכל השטויות האלה.
אמא סיפרה לי שהיא רבה עם סבתא.
אני לא אפרט בדיוק מה, כי בכל זאת זה עניין משפחתי, אבל בגדול -
סבתא עשתה משהו מאוד מאוד גדול, כאילו החלטה כזאת שחושבים עלייה לפחות חצי שנה כדי לוודא שהיא נכונה.
היא לא שיתפה את אמא שלי בעובדה שהיא בכלל חושבת על המשהו. וכשאני אומרת לא שיתפה אני מתכוונת שהיא
הסתירה בכוונה מאמא שלי, ותכננה את זה עם אחותה של אמא שלי.
אחריי שהדבר כבר נעשה, היא ברוב טובה גילתה לאמא שלי.
אמא ממש התעצבנה. קודם כל זה החלטה שמשפיעה מאוד גם עליה ועלינו כמשפחה. שנית (הו כן אני יודעת עברית, הידד!)
העובדה שהיא הסתירה את זה, בכוונה, כי היא ידעה שאמא תתנגד להשלכות.
אמא אכן התנגדה - הדבר יכולה לפגוע בסבתא בטווח הארוך.
ולכן החל הריב. אמא כעסה על סבתא על חוסר האחריות בדבר שעשתה, אך מעל הכל על זה שהיא הסתירה את זה ממנה.
אמא הפסיקה להתקשר לסבתא או לאחותה (שגם היתה שותפה להסתרה ולמעשה).
וכשאני אומרת להתקשר זה להתקשר. לא הפסיקה לדבר, הפסיקה להתקשר.
סבתא ואחות של אמא התקשרו בהתחלה לדבר איתה על המקרה אבל הן לא הצליחו להגיע לפשרה.
שבועיים בערך אחריי שסבתא סיפרה לאמא על המקרה, סבתא התקשרה והודיעה שאם אמא לא מפסיקה לכעוס, ושוכחת מהעניין היא
מפסיקה לדבר איתה.
כן סבתא שלי היא אחת האמהות והמחנכות הדגולות בישראל (NOT). ואגב היא היתה גננת. מי פאקינג נתן לה רישיון לזה?!
4 שנים לאחר מכן (בערך ..)
הגענו להיום.
את סבתא או את אחות של אמא או את בנות הדודות שלי (הבנות של אחות של אמא) לא ראיתי כבר 4 שנים.
עם אחותה של אמא ובנות הדודות דיברתי כמה פעמים בפייסבוק, ואנחנו תמיד כותבות מזל"ט אחת לשנייה בימי הולדת.
אבל לא מזמן ניפגשנו בחתונה ובאמת שהקשר נותק אחושרמוטה.
עם סבתא לא דיברתי כלל. היא מעולם לא ביקשה מאמא שלי לפגוש אותי או את האחים שלי, מעולם לא שאלה לשלומנו.
היא נזכרה ביומולדת האחרון שלי להתקשר. במקרה לא עניתי. אמרתי לאמא את המספר, והיא אמרה לי שזאת סבתא. לא התקשרתי חזרה.
לאחרונה סבתא אושפזה בבי"ח.
אמא ביררה פרטים ואף שלחה לסבתא סמס שאם היא רוצה אמא תפנה לה חדר בבית שלנו ותטפל בה.
סבתא לא ענתה אפילו.
אמא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לבקר את סבתא בבי"ח. אמרתי שממש לא. היא אמרה שהיא גם לא רוצה אבל אנחנו משפחה וצריך.
לא הספקנו לבקר אותה ושיחררו אותה כבר.
בקרוב היא הולכת לעבור ניתוח.
אני באמת לא יודעת מה לחשוב.
מצד אחד, לסבתא לא אכפת ממני. כבר 4 שנים היא מוחקת אותי מחייה.
מצד שני, אמא אומרת שמשפחה זה תמיד, ושגם שסבתא לא מתנהגת כמו סבתא אני צריכה להתנהג כמו נכדה ולדאוג לה.
זו שאלה מוסרית - האם לאדם שלא מייחס חשיבות למשפחתו, מגיע שמשפחתו תייחס חשיבות לו?
כרגע אמא היא זו שהכי פגועה, ואני אתנהג כמו בת למופת ואעשה מה שהיא תרצה. אבל בשביל אמא. לא בשביל סבתא.
until next time,
Balika
בבלוג זה
בכל הבלוגים
