מעבירה לך מסרים בדרכים שהן כאילו כשרות,
כואב לי בלעדיך. כל כך רציתי לשמוע ממך ביום שני, ולא שמעתי.
ולמחרת תגובה למה ששיתפתי, שברור שיועד עבורך...
אני לא יודעת מה אתה באמת מרגיש וחושב,
אני רק יכולה להאמין (או לא, אבל אני נוטה להאמין / להיות תמימה מדי?) למילים שאמרת, וגם להן – יש כאלו שהייתי פחות רוצה לקחת איתי.
ברור לי שלא עצרת את חייך, גם אני לא עצרתי את שלי אז לא הגיוני שאדרוש ממך דבר כזה.
לא הבטחת לי כלום, חוץ ממשפט על כך שתחכה לי, שלא ברורה משמעותו באמת. מהשיחות שלנו לפני כל הסיפור הזה, השתמע שאתה אולי מחפש את "האחת", אבל בינתיים סתם נהנה. ואני תוהה היכן אני במשוואה הזו.
ועדיין, אין יום שאתה לא במחשבותיי.
אין לי כלום להבטיח, כרגע אני בעיקר מכאיבה/כואבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
