היה לי זמן לכתוב, אבל לא ממש הצלחתי להביא את עצמי.
אולי כי אני מצליחה סופסוף להתנתק קצת מהמחשבות עליו.
וגם כי לא הצלחתי להיכנס לבלוג עד היום...
בקריאה אחורה, שמתי לב שעל איזה דביל אחד, בגלל ערב אחד וכמה התכתבויות,
לקחו לי מספר חודשים לעכל ושבאמת לא יהיה לי אכפת.
מה יהיה לגביך?
מתישהו אמרת לי שבעוד שנה זה יהיה יותר קל.
זה נכון, כל עוד לא אשמע ממך או אתקל בך.
וזה טוב באיזשהו מקום. לא לראות אותך זה פחות כואב.
במיוחד כשאני יודעת בוודאות שאתה כבר במקום הרבה יותר טוב, ושמח.
שתמיד תהיה כזה חייכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
