בין לבין,
כן תפסנו (או ליתר דיוק תפסתי אותו?) כ20 דקות שיחה מוזרה שאולי הצליחה לעשות אצלי סוף-סוף את הקאט המיוחל.
(17 בפברואר)
אני קצת שונאת אותך בכל פעם כזו.
מצד אחד זה מרגיש שאין ממש מצב שפספסת אותי, ואז זה אומר שהתעלמת בכוונה
מצד שני ייתכן שבאמת לא ראית אותי. ושוב זה רק מעיד כמה כל כך לא אכפת לך יותר.
ומה אני מופתעת בכלל, בפעם האחרונה שראיתי אותך הבהרת לי כמה אתה כבר לא שם.
וגם אני כבר לא? לאט לאט.
זה ידעך.
זה גם לא כאב כמו בפעמים הקודמות.
Be my best version
(3 בפברואר)
שוב התעלמת ממני לגמרי היום,
או שבאמת לא ראית אותי, שניהם קצת מעליבים.
תקופה קשה,
אבל מרגישה איך אתה נעלם אט אט ממני.
באותה נשימה אני יודעת שאם נשב יחד לשיחה של שעה כל הרגשות ישובו ויציפו אותי.
אני מתגעגעת למעט שהיה בינינו,
ומצד שני התרשמתי ממך לשלילה בתקופה האחרונה.
כבר לא אהוב, כנראה,
אבל איכשהו אני עדיין מתגעגעת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
