יש קטע מוזר בפנטזיות שלי,
שברגע שהכנסתי להם מישהו קיים - הן כבר לא מספקות.
יוצא הדופן הוא אם דמיינתי את האקס המיתולוגי, משום מה זה איכשהו מסתדר במוח המסובך שלי ו"מותר".
חלומות לעומת זאת יכולים להיות על הכל וכולם.
לאחרונה אין לי כאלו, זה מוזר.
אולי החרדה, העצב הכללי עשו את שלהם. לא ברור לי.
מעניין אם אי פעם אדע אם גם אתה מדמיין קצת אותנו, כנראה שלא.
אני לא הטייפקאסט, אני חושבת
ויותר כמו אחותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
