מה שאני לא מצליחה להבין,
זה איך בנשימה אחת אתה מסוגל לומר שאתה רוצה אותי וזה שונה ממה שהיה לך עד כה,
וגם להציע אפשרות של בסתר. איך זה מסתדר מבחינתך שאתה מסתפק בלהיות במקום השני אם זו באמת אהבה?
אני מפנה אליך את השאלה, אבל זו בעצם שאלה לעצמי.
האם זו באמת אהבה אליך?
האם זה באמת מה שאני רוצה?
אני לא בטוחה.
מה שאני כן בטוחה בו הוא שאתה חסר לי,
ושהיה לי כואב לשמוע שאתה יוצא עם אחרות (למרות שהיה ברור לי שאתה יוצא, זה אחרת ממש לשמוע אותך אומר זאת).
אני רוצה שתהיה מאושר, ומשום מה התקווה שלי היא עדיין, שאיכשהו, זה יהיה איתי - למרות שאין שום היגיון בכך כי כבר החלטתי... (האומנם?)
מה שכן אמרת ומאוד נכון, הוא שבמצב הנוכחי כולם נפגעים, ומתוך הבחירה שלי להאמין למה שאמרת - אתחייב הפעם, כלפי עצמי, לא להישבר ולא לחפש אותך יותר.
אני אצליח לאט לאט להפסיק לחפש אותך בכל רכב דומה שעובר ברחוב, בכל פעם שעוברת קרוב אליך.
אני כן תוהה אם הדייטים זה פשוט הרגל אצלך, ואולי זה איך שאתה מוצא את האושר שלך.
וזה בסדר גמור, אין לי זכות לדרוש ממך כלום, אני יודעת.
פשוט זה קשה לי להרגיש שהייתי "סתם", למרות שאמרת המון פעמים שלא, לא מצליחה להתנתק מהתחושה הזו... של הייתי סתם עוד אחת ברשימה ארוכה.
ולהתנער מתחושת ה"מה אם".
מה אם הוא לא היה מוכן להמשיך לנסות איתי, מה אם אני לא הייתי מוכנה להמשיך איתו, האם באמת היה לי ולך סיכוי לזוגיות אמיתית.
כנראה שלא אדע לעולם, ואני צריכה להפנים שזה בסדר לא לדעת, אבל זה כל כך כואב.
מתגעגעת.
חג שמח, אהוב, היכן שלא תהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
