וככה בדיוק אני מרגישה.. כמו אפס.
מרגישה חסרת כל ערך, כמו תינוק שנולד בטעות, כמו סהרורי שהולך בעולם הזה לבדו בלי שום דבר, בלי מטרה, בלי כלום.
מרגישה כאילו אין מקום בעולם הזה בשבילי בכלל .. כמו כלום ושום דבר. כמו אפס. כמו כישלון.
וזה מפחיד אותי.. כי בחיים לא הרגשתי ככה על עצמי, אהבתי את עצמי כ"כ פעם - הרגשתי יפה והקרנתי כ"כ הרבה אושר, התאפרתי ונראיתי מדהים..
ועכשיו ?
כלום.
ודווקא כשאני מצליחה לאכול כמו שצריך, דווקא כשאני משיגה ציונים גבוהים .. אני מרגישה כזאת כישלון.
ואני רואה .. רואה אנשים שעבדו כ"כ פחות ממני, שהגיעו להישגים כ"כ נמוכים ממני .. מצליחים.
ואני לא.
אני נכשלת בפני עצמי, אני לא אוהבת את עצמי. לא אוהבת.
אני שונאת את הירכיים האלה, ואת הבטן והכתפיים והציצים, ואת השיניים והעור שלי.. את הכל. פשוט הכל.
שונאת את עצמי .. שונאת את עצמי שלא עזרתי להם כשהם היו זקוקים לי.
שונאת את עצמי על זה שירדתי על כ"כ הרבה אנשים - על לסביות ועל שמנים ועל כל בנאדם איפשרי בערך .. מי אני בכלל שארד עליהם ? מי ?
אני כלום ושום דבר. יורדת עליהם בשביל להרגיש טוב עם עצמי. מסננת כ"כ הרבה אנשים ביום .. אנשים שרוצים סתם לדבר איתי
למי מי אני בכלל שאסנן אותם ? מי ?!פרה שמנה ומטומטמת.
זה לא מגיע לי החברים האלה והמשפחה הזאת שאני אפילו לא יודעת להעריך. לא מגיע לי. כלום לא מגיע לי. מגיע לי לסבול על איך שהתנהגתי .. על איך שהייתי.
והדמעות יורדות .. ואני כ"כ מצטערת על הכל. על מה שעשיתי לגוף שלי - על הכמויות שהאכלתי אותו, על זה שנתתי לעצמי לפגוע באנשים ככה, על זה שלא השקעתי בלימודים.
אבל עכשיו ? כל זה עבר. אני לעולם לא אחזור למה שהייתי פעם..
לעולם לא ארד שום על אנשים סתם ככה בשביל הכיף, לעולם לא אוכל שוב ללא שליטה, לעולם לא אתן לעצמי להתדרדר עוד בלימודים..
כאן זה נפסק. לא עוד בכי.
בוקר:X
ביניים:X
צהריים:כוס פסטה ושניצל טבעול לייט.
ביניים:פלפל אדום.
ערב:עגבניה מלפפון וכף קוטג' + 4 שקדים ושוקו חם חצי כוס חלב.
ספורט: 20 דקות אירובי 200 כפיפות בטן
סה"כ: 600 פחות או יותר.
תכניות למחר:
בוקר: קערית דיסה.
ביניים:גמבה ומלפפון
צהריים:קצת פסטה עם בשר
ערב:ירקות עם קוטג' ופריכיות
מינימום 400, מקסימום 700.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
