וזה כ"כ נכון.
ממחלה פיזית אפשר להירפא, הגוף הוא דבר גשמי .. אבל לחלות בנפש זה הדבר הכי גרוע.
נפש חולה בגוף חולה .. זה מה שאני. ורק היום גיליתי את זה כשוויתרתי על ההופעה שלו בגלל האוכל המטופש.
"הוא יראה שהשמנתי"
"אני נפוחה מדי"
"אם אני אצא והם ילכו לפיצה, אני איאלץ לאכול .. עדיף להישאר בבית"
המשקל התקלקל .. והאמת שמאז שהוא התקלקל, אני מרגישה כאילו הוא לקח איתו את השליטה על עצמי.
קשה לי בלי להישקל יום יום .. והכי גרוע שאני לא יכולה לחפור לאמא שלי לקנות כי היא כבר מתחילה להבין שמשהו אצלי לא בסדר..
כמה זה הזוי שכששקלתי בערך 56 ראיתי בעצמי רזה יותר, מעכשיו כשאני במשקל 51.5.
אני שונאת את הגוף הזה.. והקטע שאני לא יכולה להשתלט על זה יותר,
האוכל במוח שלי 24 שעות.
תכנונים.
תפריטים.
אימונים.
ההתעסקות שלי הזאת באוכל .. האובסיסביות.. שלא משאירה שום מקום בתוכי לעוד דברים חוץ מזה.
ששואבת לי את האנרגיה..
נמאס לי כבר.
אז ביום שבת אכלתי 500, אתמול 1000 והיום 900 ואני מרגישה שמנה מאי פעם.
הכרחתי את עצמי לעלות קצת בקלוריות וזה מרגיש לי נורא.
למה אני צריכה להרגיש ככה בגלל אכילה של 900 קלוריות ?
אין לי כוחות יותר...
אני צריכה להיות עכשיו שם.
ולראות אותו.
:/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
