במסגרת הניסיון לצאת מהבית כמה שיותר ולעשות דברים שאני אוהב, יצא לי ללכת בשבוע האחרון פעמיים לקולנוע, לבד. מאז "שרק 2" (בגיל 16, איזה עלוב) לא יצא לי ללכת בקולנוע לבד. בימינו יש קצת פחות מבוכה, כי אפשר להזמין באינטרנט ולא צריך להגיד לקופאית "היי, כרטיס אחד, כי אין לי חברים!"
נכון לפעמים אנשים אומרים "אתה סתם חושב יותר מדי על מה יחשבו עלייך, אף אחד לא ישים לב שאתה X"? אז לפעמים זה נכון, ואני סתם דואג שמישהו יחשוב עליי משהו רע כי יש לי כתם קטנטן על החולצה, כי מתי אני בפעם האחרונה שמתי לב לכתם בחולצה של מישהו אחר. אבל במקרה של אדם לבד בקולנוע, אני תמיד הייתי שם לב לזה. וכן, אני אולי לא הייתי חושב שזה מוזר, אבל אני בטוח שיש אנשים שחושבים ככה עליי. אבל אני צריך ללמוד not to give a fuck מה אנשים חושבים עליי. וזה מה שאני עושה כרגע. יש אנשים שאומרים שלעשות דברים לבד זה סימן טוב לעצמאות, שאני לא צריך מישהו אחר כדי להנות. וזה אולי נכון, אבל תמיד הייתי ככה. אני יכול להעסיק את עצמי בקלות. זה לא משנה את העובדה שיותר כיף לי לצאת עם עוד מישהו שטוב לי בחברתו.
במשך כמה שנים, כשגם הייתי די מנותק חברתית, הייתי גורר את אבא שלי לסרטים שלא בדיוק היו מעניינים אותו. זה היה נחמד בתור בילוי אב ובן, אבל אני מניח שהוא שמח כשהכרתי את האקסית, והוא לא היה צריך לבוא יותר. גם היא בטח לא רצתה ללכת לכל הסרטים שהלכנו אליהם, אבל בסוף די הצלחתי להמיר אותה לחנונית שיודעת איזו דמות היא מארוול ואיזו היא DC. יצא לנו לראות את שלושת סרטי "משחקי הרעב" בקולנוע, החל מהתקופה שהתחלנו לצאת, עד לשנה האחרונה. אפילו תלינו עם מגנטים על המקרר את כל הכרטיסים מההקרנות. אחרי הפרידה אמרנו אחד לשני שעדיין נרצה ללכת כידידים לסרט האחרון, "עורבני חקיין חלק 2", שייצא בחודש הבא, כדי שנשלים את הסדרה בשלמותה. נראה אם זה באמת ייצא לפועל.
מחר אלך שוב לקולנוע, לאירוע מגניב שאתר "עין הדג" מארגן, מרתון כל סרטי "בחזרה לעתיד", ביום המדויק אליו מארטי ודוק בראון נסעו לעתיד בסרט השני. שוב לבד. אבל אלו בין הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים, אז בטוח אהנה לראות אותם שוב. וזה כרגע מספיק טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: