אתמול אבא שלי עשה עסקה חדשה עם פלאפון לכל המשפחה, כי הם רוצים לגרום לנו להתחייב להישאר אצלם לעוד כמה שנים. התמורה היא תמיד מתנות. בפעם שעברה קיבלנו 3 מכשירים בסיסיים של סוני, סמארטפון בקושי. לא היה לנו המון מה לעשות איתם כי לכולנו במשפחה היה מכשיר יותר מתקדם, אבל לאקסית, שבאותו זמן הייתה החברה, היה מכשיר נוקיה ישן ביותר, אז נתנו לה אחד, והיא איתו עד היום. כששאלתי את אבא שלי מה קיבלנו הפעם, הוא אמר שהם הציעו מכשירים חדשים אבל הוא אמר להם שאין להם צורך כי "לכולם יש מתקדמים יותר", אז הם בסוף הציעו לו דיבורית חדשה עם ווייז מובנה.
כשהוא אמר "כולם", ישר האקסית קפצה לי לראש, כי אני יודע עד כמה המכשיר הנוכחי מעצבן אותה (לפני שנתיים הוא היה בסיסי, כיום הוא סתם דפוק). האינסטינקט היה להזכיר אותה לאבא שלי, להגיד שהיא הייתה יכולה להשתדרג, ולקח לי שנייה להזכיר לעצמי שזה כבר לא התפקיד שלי לדאוג לה לשדרוג, ושהיא כבר לא חלק מהמשפחה, ושמגיע לו לקבל מתנה של דיבורית בשבילו.
אבא שלי גם ביקש ממני לחתום עבורו על המשלוח של הדיבורית, כי הייתי היחיד בבית באותו זמן. אז עובדת של פלאפון תיאמה איתי בטלפון והגיעה לבית, ואני יכול להישבע שהיא קצת פלירטטה איתי. כל הזמן אמרה את השם שלי (ואני לא חושב שזו אסטרטגיית מכירה כי היא לא מכרה לי שום דבר), או כשהסתכלה על תעודת הזהות שלי אמרה "וואו, אתה בגיל שלי, אתה נראה צעיר יותר" (בגיל 27 זו כבר מחמאה, לא?), וגם מתישהו שאלה אותי "אז מה, אתה גר כאן?". היא הייתה חמודה, וניסיתי לשתף פעולה, אבל אני תמיד מרגיש מובך מדי ולא יודע מה להגיד, או אומר משהו דבילי, כמו רוס בחברים. יש גברים שמבקשים מספר טלפון אחרי איזה דקה של שיחה וגם מקבלים, וזה תמיד מרגיש לי ממש מוזר.
אז בסוף היא הלכה, ולא התבאסתי, אמרתי לעצמי לקחת את זה כמחמאה (גם אם דמיינתי את הכל והיא סתם הייתה נחמדה, הרי לעולם לא אדע). ואז שעה אחרי זה אני רואה שהיא שוב מתקשרת. ישר חשבתי "וואו, כנראה לא דמיינתי! היא מתקשרת אליי אחרי העבודה, פשש". אז אני עונה בבטחון, כאילו זה היה ברור מאליו שהיא תתקשר אליי שוב. ומה הדבר הראשון שהיא אומרת? "היי, אתה יורד למטה? אני מחכה". מממ, אוקיי, זה לא היה צפוי. אני שואל "סליחה?". ואז היא עונה "אה אופס, התקשרתי למספר הלא-נכון, אני מחכה ללקוח אחר שיירד לחתום על חבילה והתקשרתי אליך. ביי".
יאפ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: