החיים שאין לי (בוהו?)

צלילים מתמשכים נישאים עד מקום רחוק,
מקום שנמצא מעבר לים העמוק
מקום שבו הרוח אף פעם לא קרה
מקום שבו ההמולה תמיד ערה.

שמיים אפורים נטולי עננים
חושפים את זהותם של מלאכים מעונים,
פותחים את עיניהם הגדולות לרווחה
מקדמים את הבאים באותה הברכה.

אם מחזיקה בידי ביתה,
נשארת אדישה כלפי מזוודה חבוטה
כמוה גם עוד עוברים ושבים
מרחיקים מהן את האושר מרחקים רבים.

האור מתפוגג ונחלש עם הזמן
נשארו ממנו רק פיסות של עשן
כשהשמש שוקעת והלילה יורד,
שוכב על הכביש נגן מפוחית בודד.