אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

"בת כמה את בכלל?"

"שש עשרה וחצי..."

"אההההה.... מה זה כולן בחדר כושר הזה קטינות."

"ומה הבעיה עם זה?"

מי שהחליט לדבר איתי פתאום היה זה שנראה לי כל כך דומה לגיא עד שברחתי, וניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא יכול להיות הוא.

וידעתי שהשם שלו מתחיל באות ג', כמו השם של גיא, רק שלו קוראים גל.

והוא כלכך הזכיר לי אותו, והוא היה קצת מתנשא אפילו.

אמרתי לנועם שגם הוא לא מזמן היה קטין, והוא רק צחק ואמר לי "אני כבר מזמן לא בכיתה ט'," והלך.

הבנאדם עדיין חושב שאני בכיתה ט'! (לא הרגשת במקרה שעברו כמה...שנים?!)

האמת, תמיד ידעתי שהוא לא חכם במיוחד, לא משנה כמה יחידות הוא עושה במתמטיקה או באנגלית זה ממש לא מראה על רמת האינטיליגנציה של הבנאדם. -.-

הייתי בבריכה היום, כרגיל, אבל הפעם זה לא היה ממש רגיל כי המנוי שלי נגמר ביום שלישי ואמא שלי לא מתכוונת לחדש לי אותו בזמן הקרוב, ככה שזה היה היום שישי האחרון שלי בבריכה.

היא טוענת שאני לא באה מספיק לחדר כושר, ואולי זה נכון, אבל בכל זאת זה מה שעזר לי לשמור על גיזרה נורמלית ולא להשמין בכמויות מטורפות ולהיראות כמו דובונת, ועכשיו אני לגמרי בחרדות שאני יהפוך להיות דובונת כזאת.

וחוץ מזה, אני אתגעגע ממש לכל האנשים שהכרתי שם וזכיתי לדבר איתם.

הלכתי למגלשת מים היום עם יהודית שלוש פעמים וסיפרתי לה שאני כבר לא אבוא יותר והיא כל כך התבאסה עד שהיא מצאה לה "שותפה" למגלשת מים, והאמת שגם אני התבאסתי רצח.

לא אכפת לי כל כך כבר מנועם או מהגל הזה שהכרתי רק כמה שניות בגלל שכנראה אני לא הולכת לראות אותם יותר, אפילו לא ביום ראשון ושני שאני יבוא בפעם האחרונה.

והקטע הוא שרוב האנשים בכלל לא יודעים שאני עוזבת, כנראה שהם פשוט יהיו צריכים לגלות את זה עם הזמן...

קנינו היום את הדברים לביצפר, וזה אחד הדברים שאני באמת הכי אוהבת. זה עושה לי חשק אפילו לחזור ללימודים...לכתוב עוד פעם במחברות עם העטים הצבעוניים.

תכלס אני חושבת שאני כן אוהבת ללמוד, פשוט לא מלחץ. ואיכשהו, הביצפר גורם לנו לשנוא ללמוד, וזה חבל.

אולי זה ישתנה יום אחד, אבל עד שזה ישתנה, אני כבר אהיה אמא לילדים שהולכים לביצפר...

היה לי באמת כיף היום, וככל שכיף לי יותר אני מרגישה שאני צריכה את קייטה פחות ופחות, ומתגעגעת כבר פחות ופחות,

אבל איכשהו הוא תמיד יהיה בלב שלי, וחשבתי שהפרידה הזאת תציק לי לעוד חודשים ואני הולכת להיות בדיכאון כל החופש...

אני רוצה להגיד שלגמרי טעיתי, אבל עדיין הוא תמיד יהיה בלב שלי ותמיד אני אקווה שיום אחד הוא יתחרט, ופשוט יחזור.

אבל למה לסיים בנימה כזאת עצובה את הפוסט?!

שתהיה שבת שלום, ומעכשיו הולך להיות רק כיף :)

הפתיחה של האולימפיאדה היום! מישהו מתכוון לשבת בשעה 23:00 לראות?

אליס D;