אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

בבתי קברות יש שקט מסויים שאין באף מקום אחר, זה שקט כזה שמיוחד רק למקום הזה.

אני לא יודעת אם הוא כל כך מיוחד אבל אני משום מה אוהבת את השקט שיש שם, כאילו שום דבר לא צפוי הולך לקרות.

וזה כמובן בשעות הצהריים, לא בערב או בלילה ...

אבל זה כאילו לא הבנתי למה אני שם, הרגשתי לא קשורה כל כך לכל ה"אירוע"

ניסיתי להבין, אבל כנראה שעדיין לא הבנתי מספיק, וזה כאילו היא עדיין תמיד תהיה איפשהו, כרגיל.

מצבה כל כך מרשימה ומפוארת, בשביל אישה כזו, ואני עדיין לא מרגישה שכל זה קשור אליי.

שעמדתי שם בזמן שכולם התפללו, רציתי רק לקבל סימן ממנה שהיא שם, שהיא נמצאת איתנו ושומעת ויודעת שאנחנו מתפללים לעילוי נשמתה,

ואני חושבת שקיבלתי, פשוט ידעתי שקיבלתי.

ריחף לידי פרפר קטן לבן עם נקודות שחורות, כמה זמן הוא ככה עף לידי באיזור שעמדתי בו, ואחרי כמה דקות הוא עף רחוק יותר עד שכבר לא יכולתי לעקוב אחריו והוא נעלם.

הפרפר היה נראה כל כך לא קשור לבית קברות, רק עכשיו שאני חושבת על זה זה נראה לי מוזר שפרפר לבן יעבור לו סתם ככה ליד הקברים.

ניסיתי לחפש עוד פרפרים ולא מצאתי.

לא יודעת למה בלב שלי הרגשתי שזה סימן, סימן שאומר "אני כאן."

כל כך מיוחד ולא קשור לסביבה, סימן כל כך מובהק בעיניי.

אולי בעיניי אחרים זה שטויות, אולי אני מאמינה בזה כי זה מה שאני רוצה להאמין בו, אבל בשבילי זה לא.

אני שמחה שהייתי שם כדי לכבד את זיכרך סבתא, ואני מתגעגעת אלייך 3>

אליס :)