אין טעם להתאהב בדברים,אם עלייך להיקרע מהם,לא כן?וכה קשה שלא לאהוב דברים, נכון?

אתמול בלילה א' פתאום הבזיק במחשבות שלי

הייתי נערה שהרבתה לכתוב ולחלום ופתאום הוא הופיע לי במייל, שלח מכתב ארוך

אני לא זוכרת על מה דיברנו, אבל הוא שיתף דברים אישיים

והוא היה רגיש ומקסים ומלא תובנות

הוא שלח לי תמונות של הצבאים על ההר שקרוב לבית ולמנזר

אנחנו גרים מאוד קרוב והיינו נפגשים משישי לשישי, יושבים על ספסל בשכונה בערב

והיינו מדברים, שותפים לחיים

לפעמים היה מביא את הגיטרה שלו ומנגן לי

אני חושבת שא' היה אז בן 26, אולי יותר ואני הייתי בת 16 אולי 17

א' היה מביא לי ציורים של ירושלים, של הרכבת הקלה ואיש שרץ בגשם ואני הייתי צובעת אותם בצבעי עיפרון, 
כי הוא חשב שאוכל לעשות את זה הכי טוב בעבורו

אולי עוד נשארו אצלי ציור או שניים שהביא לי

יום אחד שהיה קר הביא לי גם ז'קט כחול עם גלופה של איזו מכינה, הבטחתי שאחזיר אך זה לא קרה

הוא נשאר עד היום מונח לו בארון בבית

עם הזמן הגיעה ההבנה שהוא יישאר אצלי כנראה לעולם

אני לא זוכרת איך הקשר בינינו התמסמס לו ונעלם

יום אחד א' כבר לא היה חלק מחיי ואני לא עוד חלק מחייו

ופתאום חשבתי עליו, ניסיתי לחפש אותו דרך כל מיני ערוצים ואין זכר

גם אין לי שם משפחה

מעניין מה שלומך א', איפה אתה גר היום והאם מצאת לך את האחת שלך, 

האם כבר יש לך ילדים והאם אתה עדיין כזה אמן בנפשך

והאם אתה זוכר את הז'קט שלך ומצטער עליו

רק תקווה

אליסיה