אני מרגיש כאילו חזרתי לשנת 2017, הוא אומר כשאני
נכנסת לאוטו, בדיוק אותו אחד מפעם מזמן
ולי, זה מרגיש איכשהו כאילו נפגשנו רק אתמול.
אני לא אניח לך לראות אותי לא מסודרת ולא מאופרת, התארגנתי לקראת המפגש המחודש
שלנו
כולי מלאת התרגשות וציפייה מה תחשוב עליי והאם עדיין תחשוב שאני יפה בדיוק כמו
שחשבת תמיד
אבל זה לא באמת משנה. המפגש הזה הפעם, בניגוד לקודמיו, הוא נטול מטרות ממוקדות, הוא מפגש של
אחרי כמה שנים, מפגש של אחרי דרך ארוכה שעשה כל אחד מאיתנו בנפרד, מפגש שאולי יבחן
האם עדיין יש לנו את זה, האם החברות שהייתה בינינו, למרות הכל והכל, עדיין יכולה
להמשיך להתקיים, גם כשאנחנו כבר במקומות שונים
ואהבתי את זה, שזה מרגיש כמו אתמול
ואהבתי פשוט להיות שם איתך ולהתעדכן מה נשמע וגם סתם לדבר ולהבין שאני עדיין יכולה
לדבר איתך על הכל
ושעדיין קיימת הפתיחות ועדיין קיים הצחוק וגם ההרגשה שאחרי הכל, אנחנו לא צריכים
להיות משהו
אחד בשביל השני
ואנחנו יכולים להתקיים פשוט ככה, בפשטות
ורציתי שזה יישאר הסוד שלי, המפגש הזה שלנו, רציתי לשמור אותו רק לעצמי
"אני אוהבת שיש לי סודות משלי" אני אומרת אחרי שהאלכוהול כבר זורם
בגופי, ומשנה מיד נושא
הלילה לקח אותנו לשיחות יותר ויותר אישיות, העבר נפתח וצף, דיברנו על דברים
ששמרנו, דיברנו על דברים שלא ידענו וגילינו שעבר הרבה
ולמרות הכל, אני אומרת לך שאין בי חרטות. אני אולי רק מצטערת שהיו תקופות שבעיקר
ראיתי את עצמי ואותך לא יכולתי לראות.
ומה גרם לך לשוב ולחזור בכל פעם? אתה שואל
כשאני חושבת על זה היום אני מבינה שאיכשהו תמיד היית מקום בטוח
בשבילי לחזור, ידעתי שתקבל אותי גם אם יהיה לך קשה, ידעתי שאולי תוכל להכיל את
הקושי, את חוסר ההבנה וגם את המושקעות העצמית שלי והפגיעות. רק על זה אני מתחרטת,
שהיו כל כך הרבה דברים שעיוורו אותי מלראות
כשבתוך תוכי ידעתי תמיד שאתה כזה טוב, ואיתך באמת שלא יכולתי לטעות.
אתה שמח שהיית המקום הבטוח בשבילי, ומתרגש שאמרתי את זה, ואין לך טינה כלפיי או
כעס. אתה שואל אם אני נפגעתי ממך איי פעם ואני אומרת שלא, אבל אתה לא מאמין, כי
אני לא מסתכלת עלייך. יכול להיות, אני חושבת בליבי, שהיו פעמים שהייתי פגועה
וכועסת, אבל גם ידעתי שאתה מצטער על כך, לכן הייתי נחושה בדעתי לומר שלא, גם בגלל שפשוט היה לי כל כך טוב, לא היה לי פנאי עכשיו לשחזר ולהיפגע שוב.
נזכרתי עד כמה אתה יודע לפעמים לשאול את השאלות המדויקות כל כך, שלא משאירות לי
מקום לברוח ומחייבות אותי להתעמת עם האמת. באותו לילה אתמול, פשוט אהבתי את זה.
הגענו למסקנה, שאף פעם לא באמת ניסינו. אבל אתה אומר שתמיד ידעתי שאתה רוצה יותר. כנראה שבחרתי להתעלם.
ומה שהכי ביאס אותך, שאף פעם לא נשארתי יותר ולעולם לא עד תחילת הבוקר.
נראה לי שתמיד רציתי מעבר לסתם,
אבל רציתי מעבר מסוים. וגם אתה.
ואולי עכשיו, אחרי כל השנים האלה, נוכל להיות במעבר שרצינו להיות בו תמיד ושאולי
הוא הכי טוב בשבילנו.
הרגשתי כל כך חיה, כל כך צעירה, כל כך משוחררת, כל כך בטוחה בעצמי, כל כך
יפה
מה שקצת אלכוהול יכול לעשות...
אני אוהבת שאתה חושב שאני יפה
אני אוהבת את זה שאולי אתה עדיין קצת רוצה אותי, רק קצת, בכל דרך
אתה מחבק אותי חיבוק חזק וארוך ואומר שיש לי ריח טוב, והאמת היא שגם לך יש
ופתאום, ממש לכמה שניות התעורר בי דחף מוזר כזה פשוט להתנשק איתך ולא משנה מה, לא
משנה כלום
אבל זה כל כך כן משנה.
היה רגע כזה שהיה קרוב, אבל רציתי להישאר בו. ותפסתי את עצמי מהר.
לפני שאני יורדת אני מסתכלת אלייך ושואלת, אם לא היה לי חבר עכשיו, היית מנשק
אותי?
יודעת שהשאלה הזו לא מתאימה
ויודעת שהאלכוהול מדבר מתוכי ללא שליטה, אבל אני מניחה לו, קצת, לספר את מה שמסתתר
אולי עמוק בלב
לא, אל תשאלי אותי שאלות כאלה עכשיו, אתה אומר
אני מחייכת, ואומרת שלום וכבר מתחילה ללכת
ורגע לפני אתה קורא לי לבוא ואני מתקרבת בחזרה ואתה
אומר שכן.
אני מסתכלת במראה הגדולה
מוציאה את האודם האדום מכיס המעיל
מורחת על השפתיים
ומורחת קצת עם האצבע
לפעמים אני אוהבת את זה ממש ככה
סקסי
וכאילו לא מתאמץ בכלל
מה שבראש שלי
ואני מרוצה ממה שאני רואה
ונכנסת לבית
אליסיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
