אני לא רוצה לפרוק יותר, אני רוצה לזכור רגעים של אושר.
כתבתי את זה לעצמי אתמול כי באמת הייתי שמחה.
אני כלכך עייפה מלהתלונן ולבכות והישבר. אבל איך אני יכולה לא להישבר כששוברים אותי ככה.
כל מה שרציתי זה לעשות הכל טוב. באמת שכן. עזרתי והקדשתי את הזמן שלי ואיחרתי בהגשת פרוייקטים רק בשביל שהם יהיו שמחים. אבל זה לא מספיק. יום אחד, זה כל מה שהיה צריך. יום אחד של סירוב בשביל לפוצץ את כל המאמצים שלי.
אני רוצה לזכור רגעים קטנים של אושר. אבל הלב והנפש כואבים.
רגע קטן של אושר זה הרגע שבו החודשים הקפואים הופכים לאט לאט לרגעים של חום. רגע של אושר זה לשכב בשמש, רגועה, ולהקשיב למוזיקה. להרגיש את הרוח הנעימה משחקת בשיער שלי. לתת לשמש לגעת בעדינות ובחמימות בעור שלי. לא לדאוג מכלום למרות שיש הרבה דאגות מסביב.
רגע קטן של אושר זה להרגיש נאהבת ולשכוח מהכל רק לרגע. רק רגע קטן של אושר.
להיות שמחה רק לרגע בגלל העבודה הקשה שאני משקיעה ולהשיג תוצאות.
מה שישאיר אותי חזקה זה להיתפס ברגעים האלה. אני אהיה חזקה כשאני אזכר בהם.
העיניים אדומות, הדם מלא בקפאין רק בשביל להישאר עירנית, הנשימות עמוקות ומתאוששות מהבכי הכבד שנפסק במאמצים.
רגע קטן של אושר זה לנשום עמוק ולהרגיש את האוויר ממלא את הריקנות שבי. להיזכר שאני חיה וקיימת ותודה לאל בריאה.
קשה להיתפס ברגעים טובים, אבל לפעמים הכרחי להכריח את עצמך.
לא קל.. לא קל.
רגע של אושר זה ליצור משהו מהלב, להקדיש זמן ומחשבה. לתפוס את הרגע.
לחקור, ולהתפתח.
זה מה שישאיר אותי חזקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
