טוב, אולי לא באמת בידי. אבל בכל מקרה - כבר יש כרטיס טיסה!
בין התאריכים ה13 ביוני - ה1 ליולי אני אשהה בארץ הקודש בפעם הראשונה לאחר שלוש שנים ארוכות וקצרות בו זמנית. אגשים את החלום נעורים שלי. רוב הבלוג הזה מבוסס על החלום שלי לטוס לישראל ולבקר את ארץ הקודש בפעם הראשונה, והינה זה בקרוב קורה.
אני בעצמי לא בטוחה עדיין איך אני מרגישה כלפי זה. אני מניחה שאני עדיין לא מעכלת את העובדה הזו. לאט לאט אני שמה לב כמה שאני נהיית קנדית עם הזמן. לאט לאט קשה לי לנסח משפטים בשפה העברית כמו בעבר והשפות מתערבבות לי. זה יהיה כלכך הזוי ומוזר לבוא לישראל ושהכל מסביבי יהיה בעברית. אני וחברים שלי מתבדחים על העובדה שאנחנו כבר לא נוכל לדבר על אנשים ברחוב בלי שהם יבינו אותנו, וזה נכון. כשאתה גר במדינה זרה שאף אחד לא מבין אותך בה, אתה כבר רגיל לרכל על אנשים זרים על ימין ועל שמאל. הולכים להרביץ לי בארץ!
אני כבר לא בטוחה אם אני רגילה לתרבות, לרחובות, לאוטובוסים, לכללים... עדיין מוזר לי לחשוב על זה.
התמונה שיש לי בראש על ישראל כרגע זו אותה תמונה שראיתי מול העיניים שלי כשעזבתי, כאילו שום דבר לא השתנה. אבל זה כן השתנה, וקצת קשה לעכל את זה.
מה שאני הכי מתגעגעת זה החום והים. והאוכל!!!! כל היום אני רק חושבת מה אני אוכל בישראל.
ונושא נוסף שרציתי לדבר עליו... שחף.
כפי שהקוראים הקבועים בבלוג יודעים - עזבתי את ישראל בחצי שנה שלנו ביחד והיה לנו מאוד קשה להיפרד אז החלטנו להישאר ביחד עד שאני אהיה בת 18 (במשך שנתיים) ואוכל לעבור לישראל בצורה עצמאית וחוקית ולהתגייס. אבל הינה אני כיום, אוטוטו בת 19 ועדיין בקנדה עם חבר מדהים שאני אוהבת בכל ליבי (הבחור היחיד שאהבתי יותר מאשר את שחף אחרי מלחמות רבות עם הלב שלי ומערכת יחסים נוספת של שנה).
להגיד את האמת? הייתי רוצה לראות אותו. עברו כמעט 3 שנים מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה והייתי רוצה לסגור מעגל. אני לא חושבת שנשארו לי רגשות כלשהם כלפיו, למרות שבמשך שנתיים לא התגברתי עליו. הרגש היחיד שנשאר לי כלפיו זה נוסטלגיה מטורפת. הבעיה היא החברה הפסיכית שלו. אני לא אתחיל להסביר ולנמק למה היא פסיכית, אבל יש לי מספיק סיבות. אני מאוד מקווה שבדרך לא ברורה איכשהו ייצא לי להגיע לבלוג הזה ולקרוא את זה עד שאני אבוא, ואז היא תבין שבאמת אין לי רגשות כלפיו ואני אוהבת את חבר שלי יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. יותר ממה שאהבתי את שחף. אבל כן הייתי רוצה לפגוש אותו, פעם אחת. אני חייבת פשוט. ואני לא מתכוונת לשאול אף אחד ואני מתכוונת לפגוש אותו לא משנה מה בגלל שזו תיהיה סגירת מעגל מושלמת.
אז כן, 70 יום מהיום אני נוחתת בארץ הקודש בפעם הראשונה לאחר שלוש שנים. ואני מקווה שזה יהיה the best time I've ever had.
Israel? Here I come !!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
