CLOSED

והודו הזו היא כל מה שיכולתי לבקש אבל גם לא.

והתאהבתי כאן לרגע בבחור שאין לנו סיכוי יחד והיהדות שלי דוחה את ההודי שהוא (וכמה המילים יהודי והודי דומות)

ואפשר לאהוב.

אפשר.

מותר נורא.

והעיניים שלי נשטפות בתוך כל גווני הירוק שבהם נצבע מולי הנוף ואני רואה הכל חד יותר. בהיר יותר.

וכולם כאן שיכורים מעשן הגראס שלהם ואני בכלל מלאה בגעגועים לירושלים תל אביב וכמה אני רוצה למצוא את מה שאין לי מושג שאני מחפשת וכמה הכל בוער כאן בצבעים אחרים ואיך אני בוגדת בישראל.

צריך לזכור שאפשר להתכנף. שאפשר לבעור באש זרה. שאפשר להיפער חזק.

צריך לזכור שגם בגידה היא חשובה.

ואני רוצה קצת עצמי וכמה אני גיס חמישי בעבורי.

ובכלל אני סחית שלא מעשנת כאן כלום.

הדבר היחיד שנשרף כאן לנגד עיניי הוא הסיכוי שלי למצוא מנוחה.

איזה מזל