ווהו יום האישה. אני מרגישה שמחובתי לחגוג את היום הזה, אבל מה זה אין לי כוח.
חוץ מזה, החברות שלי בגדו בי, אני לא הולכת לחגוג את יום האישה עם החבר הכי טוב שלי, כי... הוא לא אישה.
וואטאבר, נעביר את זה יום או משהו.
יודעים מה מעצבן? לרצות מישהו, שחבר טוב שלך, ולא לקבל אותו, כי הוא רואה בך כחברה טובה שלו? מבאס. רצח.
אבל אני מקבלת את זה בפורפורציה, (מי צריכה לקטימל עכשיו, הא אמא?!), אני בסדר.
באמת, הפעם זה לא בסדר של "לשכנע את עצמי שאני באמת בסדר למרות שלא", אני באמת בסדר.
עדיין טוב לי, זאת אומרת, לא אני לא קמה בחשק בבוקר, אבל כן טוב לי. אני אף פעם לא יקום עם חשק לחיים זה לגמרי יהרוס את המוניטין שלי כמרמורמרת. (זאת הייתה ציניות לאנשי חסרי חוש ציניות.)
הייתי אמורה ללכת היום לים, מה זה חכיתי, אבל היה קר אז ביטלנו. שבוע הבא!
רואים? אני דיי שמחה ביחס למי שמציגים כ"לא שפוייה במחינת מצב רגשי". אני פאקינג בסדרררר.
ראיתי היום תמונות מלפני שנתיים בערך, עד השנה. נוסטלגי כזה. ואז חייכתי, ופתאום כל כך התגעגעתי לתקופה ההיא, הייתי נראת כל כך מאושרת.. אבל, אלו תמונות, בתמונות מזייפים אושר בד"כ, אז זריקה למציאות, אני בסדר ודיי שמחה.
אגב, אני חושבת שמשהו לא בסדר בתת מודע שלי, כי מצד אחד אני חושבת שאני מוכנה למערכת יחסים, מצד שני כל פעם שאני מתקרבת לבחור מסויים אני מתחילה להרוס הכל בכוונה, בסוף אם אנחנו נשארים ידידים זאת הצלחה. הגיוני שהתת מודע שלי מנסה להרוס לי את הסיכוי האחרון שלי להתאהב?
יותר מידיי קומדיות רומנטיות בשבילי, מעט מידיי שוקולד, הרבה מידיי אישה- ליום אחד.
ורק שתדעי לך בייבי התמונה הזאת עדכנית משבוע שעבר! רק בשבילך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
