שעת הש.

אחרי כמעט שבוע שאוזן שמאל שלי פעמה בכאב, הטרחתי את עצמי לד"ר רייס שדיאגנז אותי כסובלת מדלקת אוזן חמורה עקב שימוש יתר ברוצח השקט, השטן הלבן– מקלוני אזניים. צמרונים קטנים וממכרים של רשע שבעלו את אזני המסכנה והקטינה עד זוב דם. ביום ראשון קיבלת טיפות אנטיביוטיות, ומדי יום אני מנזילה אותן לאוזן ואז יושבת עם הראש הצידה עד שאני חשה חילחול, שזה הסימן בשבילי להרים את הראש בחזרה, ובשביל הטיפות לנזול לי אל מחוץ לאוזן ולהרטיב את דש מקטורני. אני לא יודעת אם זה תקין או לא, הן לא אמורות לזלוג למוח או משהו כזה? למה הן יוצאות החוצה כמו מפגרות? אני חוששת שאנחנו על ניוטרל כאן ובסוף אאלץ לעבור כריתה. 

וחוץ מזה שאין לי אוזן, גם את המשקפיים איבדתי. אני לא מרכיבה אותם על בסיס יומיומי ולכן הם נוטים לנצל שעות כושר מתות ולנסות להימלט, ונראה שהפעם לתמיד. ניסיתי להתקשר אליהם ואף אחד לא ענה, הם גם לא נראו באף טרמפיאדה. כנראה שזרקתי אותם עם העיתונים של איזה סופ"ש ועכשיו הם איפשהו בבונדינג עם השלד של חנית קיקוס.  וזה די מצער אותי, במיוחד כי אפילו לא מלאו להן שנה והן עלו איזה 850 שקל. אקיצ, הלכתי וקניתי חדשים היום, שלושה תשלומים והכל, ואני מקווה שלא צפויות לי עוד בעיות אזניים, עיניים או כל איבר חישה חיוני בזמן הקרוב.

אבל הדבר הכי טראגי היה מותו של הקליפס האחרון שלי. חצי שנה הוא החזיק אצלי מעמד, קליפס מנומר מהמם שהתאים לי בול. לאט לאט שיניו נשברו, כל פעם אחת אחרת, אבל הוא עדיין תפס את שיערי באופנים ששום דבר שעלה רק שקל תשעים ליד השוק הצליח אי פעם. והנה, אתמול השן הלפני אחרונה נשברה. וכולנו יודעים שקליפס עם שן אחת יעיל בערך כמו שיעורי חינוך מיני בבריטניה, לא נותרה לי ברירה אלא לפצוח במסע מחודש למציאת הקליפס המושלם. בינתיים יש לי אחד מכוער סגול עם ציורים של תותים. אני שבורה.

חוץ מזה כל הסופש כמעט עבדתי, חוץ מהפוגה בשישי ליומולדת של הגאלור שהייתה מעולה מאוד, אבל סיימתי אותה עם מיגרנה איומה ונוראה ששיתקה אותי לשעות רבות, כפי הנראה תוצאה של שילוב לא חכם בין סוגים שונים של אלכוהול וסוכר. המון סוכר.

אבל מספיק עם התלאות שלי, אני צריכה להתמקד בכל הדברים החיוביים שהתרחשו בחיי בימים האחרונים.

 המממ.

 לוחשוב.

כן, הכל קודר ועגמומי כרגיל. לפחות על זה אפשר לסמן וי. אין הפתעות כאן. לא תמצאו קרני שמש בצ'יקי צ'יקי היי היי של חיי. רגע, אולי בכל זאת משהו?

נופ. נאדה. זיפ. זירו.

זהו, אני הולכת לרעוב לי בדממה. נשבעתי שארזה לפחות כמו שנועם טור השמין, וזאת אעשה. מדי יום חמישי לפחות.

בפרחים וסימפטיה

שלכם,

גמלונית ואלמונית

ש.