שעת הש.

לכו לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" מאת יואב אבני.

זה לא פוסט שיווקי, אוקיי? תרגיעו. זה רק פוסט שדוחק בכם ללכת לקנות משהו. לא, אני לא מקבלת על זה שום תמורה (אם כי ייתכן ואעלה את הנושא עם הגורמים המתאימים), רק פרגון ממני לחבר טוב, ולא על פארש. יכול להיות שחלקכם קראתם את ספרו הראשון והנפלא -  "שלושה דברים לאי בודד", ואם לא אז אולי הוא סתם נשמע לכם מוכר מהמבצעים ב"צומת"  (שני בשקל!  שלושה ונשתעל עליכם בקופה! רביעי וקופון למחבת!), ואם גם זה לא, אז כשאתם הולכים לקנות את "החמישית של צ'ונג לוי" אתם יכולים לרכוש גם אותו (שני בעשרים שקלים!). זה סיפור על טיפוס, למעלה, לא המחלה.  טיפוס של צ'ונג לוי אבל בעיקר שלי. בספר הראשון זכיתי להקדשה בעט, בשני אני כבר בתודות, בשלישי אהיה גם אבל במקום מכובד יותר. כשאני חושבת על זה לפעמים, נדמה לי שכבר בנוכחי הייתי צריכה להיות במקום מכובד יותר, אבל אני לא אתן לזה לפגוע בחברות שלנו.

את יואב את אני מכירה בערך שנתיים. את ספרו הראשון הוא העניק לי בחינם, על הנוכחי נאלצתי לשלם. אבל זה בסדר, תמיד רציתי שיהיה לי חבר טוב וסופר מיוסר וחתיך. אבל נחזור לצ'ונג לוי – אמא שלו סינית, אבא שלו ערס אוהד בית"ר ירושלים, שניהם מתים. הוא מאומץ על ידי משפחה אומנת. כמה שנים אחרי זה, ב2017 למעשה, הסיפור שלנו (טוב, של יואב, אבל באמת עזרתי הרבה) מתחיל. צ'ונג נתקל בכמה אנשים שבטח לפני זה הרביצו לאבי ניר, ומכאן כל דבר יהיה ספויילר. הדמות האהובה עליי היא של אחד, סוליפסיסט.

אז הספר מעולה, מצחיק, מותח, ויש לו אפילו טריילר שתודו שזה שיחוק, והוא כתוב כולו בגוף שני מה שמעצבן מאוד את הצ'יף, כבר סיבה לגרום לו להצליח. אה, ואל תפספסו את החלק של התודות. 

זהו,

יום ראשון ללא עישון

עדכונים בהמשך

שלכם,

מפרגנת ונרגנת

ש.