שעת הש.

פוסט טראומות ילדות:

יום שישי בשעה ארבע לפנות בוקר גיליתי שאין לי סיגריות ומים. ירדתי בלית ברירה לקיוסק השכונתי. בעודי בוחנת בעניין את מקפיא הארטיקים (ותוהה אם תקיפת מגנום חמשת החושים תייסר אותי למחרת או שיש לי מספיק בירות שישכיחו את זה), הרגשתי שבוהים בגבי. הסתובבתי בפתאומיות. המוכרת נעצה בי מבט חודר. הבטתי בה בחזרה "תגידי, את ש. נכון?" היא שאלה בביישנות

"כן" .

 "אני לא מאמינה שיו, מקררים נכון?"

"מזגנים" השבתי ביובש.

"את לא זוכרת אותי???" היא צווחה.

"לא"

"את היית המדריכה שלי לפני עשר שנים! את איבדת אותי באכזיב בא"ש לילה!"

ואז הכל חזר.

1994, אני חוגגת ארבע עשרה שנים להווסדי.

ביישוב הקטן בו גרתי לא היו אטרקציות רבות , לכן רוב הילדים הלכו לאחת משתי תנועות הנוער שהתארגנו באזור – בית"ר או הנוער העובד והלומד. אני לא הייתי חברה באף אחת מהן כמובן, כבר אז ראיתי את עצמי נעלה על הקיום הפוליטי הגשמי הגורר אחריו פעולות מטופשות כמו הכנת כתובות אש ופיתוח תחושת שייכות.

ביישוב הייתה מלחמה אמיתית בין הנוער העובד לבין בית"ר. מדריכי הנוער העובד – עינת, גלית וגיא נחשבו לאגדות מהלכות והיו נערצים על כולם, הנוער העובד לקח בנוק אאוט, מה שהיה מפתיע כי היישוב היה מלא בליכודניקים וילדים של שוטרים, שזה ליכודניקים עם הורים מכים.

חברי בית"ר היו גונבים רעיונות לפעולות מהנוער העובד והלומד, וחברי הנוער העובד היו מציירים את הג'ירפות המטופשות שלהם על המקלט של בית"ר. ככה זה היה שנים.

בוקר אחד נרשמה תכונה מוזרה בבית הספר. אנשים התחלשו בכל מקום ואווירת נכאים שרצה בפינת העישון. מה קרה? שאלתי את חברתי שירן "אל תשאלי ש., גלית פרשה!"

הייתי המומה, מסתבר שגלית נכנסה להריון מג'קי, הבן של רונן הבעלים של הבריכה, והחליטה לפרוש מניהול הקן מפאת הבושה.

מדריכי בית"ר  - אי"ה (ארץ ישראל השלמה) מי"ה (מלחמת יום הכיפורים) ושיל"ת (שנית יהודה לא תיפול) החליטו להכות בברזל בעודו חם. הם החלו לאסוף ילדים ולהעביר אותם אליהם, מנצלים את הבלבול וחוסר האונים ששרר בכל מקום. זה היה נורא. הקן של הנוער העובד היה שומם בעוד המקלט של בית"ר שרץ פעילות.

אפילו אני, המנותקת, עקבתי בכאב אחר ההתרחשויות.

עינת, המדריכה השנייה התפרקה די מהר ועזבה את היישוב, היא לא יכלה לחזות בהתפוררות הקן. המקרה העצוב ביותר היה של גיא. הוא ערק לקווי האוייב. בוקר אחד בדרכי לבית הספר ראיתי אותו מסייד את המקלט של בית"ר. "גיא???" שאלתי אותו בהלם, "זה לא גיא יותר" הוא ענה לי בעצב "זה גי"א".

המטרה של מדריכות בית"ר היתה שלא יישאר אף נער ביישוב שלא שייך אליהם. אני ושירן היינו האחרונות.

בוקר. הפסקת עשר. אנחנו יושבות יושבות על הדשא, אוכלות חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ, מדברות על הא ודא, כשלפתע שירן תופסת את זרועי "ש." היא לחשה "מישהו עוקב אחרינו". הבטתי בחשש לצדדים. מאחורי שיח קטן קלטתי את הד"ר מרטנס של אי"ה. "הם באו לקחת אותנו ש. הם באו לקחת אותנו" שירן התחילה להלחץ.

אי"ה  יצאה מאחורי השיח הקטן, מי"ה הופיעה מאחורי קקטוס ארעי. הן בהו בנו בעניין מספר שניות ואז מי"ה הצביעה על שירן, "זו שלנו".

 אי"ה צביעה עליי, "זו גם כן".

צחוקן המרושע הדהד ברחבי בית הספר.

 הייתי רוצה לספר שעשו לנו שטיפת מוח סטייל אלכס בתפוז המכני, החזיקו את עינינו פקוחות בשעה שהקרינו בלופ נאומים של ז'בוטינסקי עד שהפכנו לפעילות נאמנות, אבל זה יהיה שקר.

כבר בגיל ארבע עשרה למדתי כי אני בחורה זולה, ולגרום לי לוותר על עקרונותיי קל כמעט כמו לגרום לליאת בן רש"י להתפשט.

הציעו לנו פעולת שוקולד.

הלכנו.

נשארנו לצבוע בריסטולים במשך שנה.

במהלך השנה הזו אבא שלי לא דיבר איתי, וגם זכיתי להפוך למדריכה. כן כן, אני, ש. כהן האינדיבידואלית, הייחודית ובעלת התודעה הפוליטית של אציטון, שרתי שירים מפגרים באוטובוסים וערכתי מסדרים סמי פאשיסטיים לחבורות  של ילדים זבי חוטם שאיתרע מזלם להקלע לסביבתי.

אחר צהריים אחד, בעודי מעצבת בריסטול ירוק  ומשננת את "קיר הברזל", הודיעה לי שיל"ת כי אני ושירן נבחרנו לקחת את קבוצתנו ליומים לאכזיב להפגש עם הנהגת בית"ר או משהו כזה. שירן נלחצה "ש" היא לחשה לי "מה נעשה? אנחנו רק בנות חמש עשרה! לי יש הפרעות חרדה ולך יש חוסר אחריות מובנה, איך ניקח ילדות ליומיים שלמים על אחריותנו?"

"תרגעי" טפחתי על שכמה "זה בסך הכל חמש בנות והן כבר בנות אחד עשרה, כולה יומיים פסטיבל צמח"

"עשר בנות!" היא צווחה עליי "בנות תשע! אכזיב! מפגש תנועה!"

"המממ." השבתי בעוד שירן החלה לבכות חרישית.

האם ניסע לאכזיב? מי היא הילדה הטוענת שאיבדתי אותה בא"ש לילה? כיצד יתקשרו לעניין נשיקה ראשונה ופעילות לסבית מרומזת? האם ליאת בן רש"י, הטריילר טראש החשה עצה מירי בוהדנה תיקח בגמר הדוגמניות?

המשך זכרונותיי האמיתיים לחלוטין (מלבד שינויים קלים לצורך הסוואה) - בפוסט הבא בעתיד הקרוב שאולי אפילו יהיה מעניין.