שעת הש.

*הזכויות לשם שמורות לבמבה

אין לי שום דבר לספר, אבל זה מעולם לא עצר בעדי.

 בימים האחרונים אני בעיקר עובדת מאוד קשה, קצת לומדת למבחנים ויתר הזמן יושבת בקארווילה שלי ובוהה במרקע. ביזנס אז יוז'ואל.

בחג שוחחתי עם חברה שלי שמתעסקת קצת בתורת הקבלה. היא אמרה שבערב שבועות השמיים פתוחים כל הלילה ואפשר לבקש הכל. לילה אחד בשנה בו השמים הופכים לפיצוציה באלנבי. לא לנצל? בטח לנצל.

 פתחתי את הלילה בשלושת המשאלות המסורתיות:

1.      שלמחרת יהיה בחדר אוכל בעבודה פילפל ממולא

2.      שמייקל ג'קסון יזוכה

3.      שהמצעים במיטה שלי יתחלפו לבד כי אני שונאת לדחוף את הפוך לציפה.

מאוחר יותר שאבתי את הבית וניסיתי לשוחח עם אלוהים, אבל חברה שלי התקשרה והכריחה אותי לדבר עם אח של חבר שלה במקום.

כבר שנתיים יש לה חבר, כבר שנתיים היא מתעקשת שאצא עם אחיו, ואני לא רוצה. שני האחים מכוערים ומוזרים  מאוד, הם לומדים פיזיקיה מולקולרית או משהו כזה, ויש להם שפם. לאיזה בחור נורמלי בן 28 יש שפם? הגברים היחידים עם שפם שהייתי יוצאת איתם זה טום סלק וסטאלין. זה דווקא יכול להיות מעניין במין אוראלי, כמו לשבת ערומה על חתול. בכל מקרה זה לא רק השפם, הם גם מאוד מוזרים. אני לא מצליחה להבהיר לה שאני לא אוהבת את החבר שלה, לא את אחיו והאמת שגם עליה אני לא מתה. ככה שדיברתי איתה עשר דקות ואחרי זה עם כל אחד מהאחים קרמזוב עד שנגמרה לי הבטריה. זו היתה פעם ראשונה שבאמת נגמרה לי הבטריה ולא רק אמרתי את זה.

בשלוש לפנות בוקר סיימתי לשאוב ולהתקלח ותכננתי להמשיך בשיחתי עם ה', או לפחות לשלוח לו נדנוד במסנג'ר, אבל נרדמתי מול הטלוויזיה כמו איזה נרקולפסית.

בבוקר התעוררתי בסלון וגררתי את עצמי לחדר לישון עוד ארבע שעות. הבטחתי לעצמי ששנה הבאה אני אנצל יותר טוב את שבועות.

התכרבלתי במיטה, המצעים היו נקיים, חדשים וריחניים. "וואלה, יש גוד" מלמלתי לתוך הפוך "ואל תשכח את הפילפל הממולא" לחשתי לתקרה.

היה אחלה חג.

היום אני בת 25 וחצי.

נשיקות