טוב אז קודם כל, מחקתי בטעות את כל שלושים הקונטקטס שלי בהוטמייל (בבת אחת, כן?), מה שהותיר את המסנג'ר זנוח, בודד וערירי ממש כבעליו. אנשים מתחילים לדבר איתי ואני לא מבינה מי הם עד שאני מוסיפה אותם בחזרה (ואז לא מבינה איך לא חסמתי אותם עד היום).
כאילו זה לא נוראי מספיק, פתאום לאחר שבוע שלם שכל מה שעשיתי בו זה לקרוא ספרים, להגיב לכל הבלוגים הקיימים ולשבת בבתי קפה עם חברים על סיידר קינמון וג'ינג'ר, נפלו עליי מלא עיסוקים ואין לי זמן לכלום.
כמובן שתגובתי הפבלוביאנית לחוסר זמן היא להתיישב לכתוב פוסט ולבזבז חצי יום על שטויות.
הנה רשימת המתנות שהכנתי ליום הולדתי ה26 שייחגג בהמון והמולה בדצמבר:
- מחשב (מאבא, בלי שאמא תדע)
- שמלה-מעיל מזארה (מאמא, בלי שאבא ידע)
- תיק קטן מזארה קטיפה סגול בורדו עם פאייטים (לחסכנים – נראה גניב בהחלט, אין כזה פלסטיק שמצפצף)
- ספרים – מתורגמים, עדיפות לאמריקאים.
- חולצות ארוכות וסוודרים (מנגו, גולף, רנואר)
- מגף ירוק מעור (כבר קניתי לעצמי).
הנה רשימת המתנות שסביר להניח שאקבל בסופו של דבר:
- בגד יפה שקטן עליי.
- בגד יפה שגדול עליי.
- בגד מכוער שבא עליי בול.
- שפעת העופות.
האמת שזה לא ממש משנה, הדבר היחיד שחשוב לי בגילי הוא קבורה הולמת והספד מביך מחברים טובים.
תחושה עמומה מקננת בי שהחורף, למרות עגמומיותו הטבעית, יהיה טוב הרבה יותר מהקיץ. נובמבר מאז ומעולם הוא חודש חתיכי ועירני.
אבל אולי אני סתם אופטימית כי מסתובב לי חתיך ליד העבודה שמטריד את מוחי הקט יומם ובעיקר ליל. ראיתי אותו כבר שלוש פעמים ואני לא מצליחה להמנע מלחרוש מזימות אפלות.
דודינקה – לדעתי יש לנו משימה.
מכיוון שזה כבר הפוסט הרביעי שלי החודש ואני ידועה בנטייתי לא להעיק יותר מידי על קהל קוראיי המסור, אני מניחה שזה גם יהיה האחרון ושאתם תסלחו לי על חודש אוקטובר העבש הזה.
חייבת לחזור לעבודה,
רגשות אינטימיים לכולם
ש, בוהה בחלון ונסערת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
