היום בבוקר בדקתי מיילים, היו עדכונים על בלוגים, כמה ספאמים על הגדלת זין, כמה על הגדלת חזה ואחד שהשכיל לפנות אל כל פלחי האוכלוסייה והציע הגדלת זין וחזה באותו מכתב.
היה את המייל הרגיל עם המצגת על זה שפרזנט זה לא רק הווה זה גם מתנה ולכן צריך לנצל אותו, הכל היה אמת כי בודהא אמר. היו עוד בערך שלושה מיילים מבודהא אשף הפאוור פוינט, בחלקם החיים היו מצגת של שושן צחור, בחלקם היינו מצגת של עץ גדול.
היה מייל אחד שאמר לי שאם אני מוחקת אותו אין לי לב, היו בו גורים לאימוץ וילדים מסורטנים. שמרתי אותו בסל המחזור.
בתיבה שלי לא הייתה אף תגובה מישראבלוג, מה שהדליק אצלי נורה אדומה שאולי כדאי לכתוב פוסט חורפי נשי ומהורהר. ולמה לא באמת? אני אישה מהורהרת עם סוודר. חוץ מזה שכבר קראתי מאמר והרשתי לעצמי את הפעילות האהובה עליי– בהייה בארון. אין זמן טוב יותר לעדכן אתכם במספר סעיפי כלום המתרחשים בחיי:
* הרווקות נותנת אותותיה. לפני כמה ימים שרוני ישנה אצלי וכשקמנו היו לה שמונה מאות אלף שיחות שלא נענו. לי הייתה בקושי הודעת אס אם אס אחת.
מסלקום.
הו בדידות נצחית.
* הלימודים תובעניים וטובעניים. טעמתי מהרבה ובשלב מסוים תמיד פרשתי. מקצועות מעניינים יחסית כמו פסיכולוגיה, מדעי המדינה, תקשורת, ספרות –מכולם למדתי המון, בעיקר לפתוח את הראש. מהכל התחלתי להשתעמם וברחתי. השנה אני לומדת לסיים, זה לא פשוט.
(קונוטציות מיניות בעלות גוון תיכוניסטי כבר נלקחו בחשבון ונשללו)
* יש לי מחר דייט עם בחור בונבון ז'יטון. איף כמה מרגש.
* סוכנות הבלשיות מספר אחת – מתוק ושובה לב, אך ברגע בו נודע לי כי הוא נכתב על ידי גבר לבן, עלתה בי תחושה לא נוחה של פטרנליזם אימפריאליסטי אתנוצנטרי מיזוגני ועוד שלל מילים ארוכות שעיקרן- אפריקה דרך עיני אישה שחורה שמנה? בתחת שלי.
(וספר ישן של ג'רי דארל גורם לי להתפוצץ מצחוק כאילו אני שוב בת עשר)
* אני כל הזמן מפסידה נולד לרקוד. זה ממש מדכא, במיוחד שהריאליטי של חיי משמים כל כך. לפעמים בא לי לנפות את עצמי.
(ופניה נרגשת לאחראים - מה עם עונות שניות ל"האוס" ו"אבודים"? הלנצח אתקע עם זיוני השכל לכוסיות של "בטיפול"? אמשלכם בגבס)
*הקוסקוס של אמא של פנסאית היה מעלף ומטריף חושים. חבל שאני לא יודעת לבשל כלום וצריכה להסתמך על חסדיהן של נשים זרות, אבל אין מה לעשות, חייבים שימוש זה או אחר לחברות תוניסאיות (מצאתי את הג'וד, את יכולה לבוא לבקר).
*הרהורי חורף – היום השפריץ עליי אוטובוס וגם אכלתי מרק מג'ירף.
זהו, אין לי כח לכתוב פוסט ביותר מעשר דקות כי האזור של המחשב הוא הכי קר בבית.
עכשיו אני הולכת לענג את עצמי בפעולה הנשית והמהורהרת של מיון חוצצים תוך האזנה להראל סקעת.
ביי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
