שעת הש.

 חלק ב' עגמומי וזועף:

קצת זעם שעלה בי, לא יודעת אם בצדק, לאחר שיחת טלפון, עשוי להיות מעט ארוך ומעיק, דלגו חופשי -

שתיים בלילה. שיחת וועידה לילית של שבת עם שתי חברות הילדות היחידות שנשארו לי (לא לאורך זמן).  אני זוכה לאמבוש משתי אלו שנותרו שם, בלנד אוף מורדור האמיתית. בנות שמבחינתן אני פחות טובה כי אין לי בנזוג\בעל (וזה מה שקובע את שוויי וערכי, לפי דעתן ולפי דעתה של משפחתי המורחבת והפרימיטיבית).

הן אמרו לי שהטעות שלי בקשרים היא שאני מסיימת אותם מהר מידי (אני דווקא חושבת שאני לא מסיימת אותם מהר מספיק).

  שאני לא מבינה גברים  ("לא מבינה גברים" מי בכלל מדבר במושגים האלה? וואלה לדעתי הם לא מבינים אותי).

 שעם כל הגברים איתם יצאתי היו לי בעיות שונות ומשונות (נכון, כל הגברים שיצאתי איתם היו פחות טובים  ממני).

 שאני מאיימת  עליהם (למה? כי אני פמיניסטית? כי אני אולי לא טיפוסית לגמרי?  בחייאת בנות, תתפתחו).

 שיום אחד אני אצטער על כל הקשרים שחתכתי (בינתיים הם אלו  שהצטערו, רובם לפחות).

 שאני צריכה לקבל אנשים כמו שהם (אני צריכה לקבל מישהו שקנה כרטיס לשנה לנפאל? אני צריכה לצאת עם מישהו קמצן? או אולי מישהו שיושב על פטרייה עשרים וארבע שבע? מישהו שמתחיל עם חברה שלי? אני צריכה לצאת עם מישהו שלא מסוגל לפרגן על כלום? מישהו שמתייחס אליי כאל מכוערת ושמנה?  זין בעין).

  ושאסור לנסות לשנות אנשים (נכון, צריך לקום וללכת בדיוק כמו שאני עושה, בדיוק מה שאתן הייתן צריכות לעשות לפני שהתחתנתן עם הערס המובטל הטריילר טראש רד נק העיירת פיתוח מטיריאל הראשון שמצאתן שיושב בסלון עם השני אייקיו שלו, מגרבץ, נראה כמו משהו שזחל ממחלקת הפרופס של ספייסשיפ טרופרס וצועק עליכן להביא לו עוד בירה).

לבד זה לא כיף, צודקות. אבל לפעמים גם ביחד לא ובמקרה כזה רבאק, שיהיה לבד. שיהיה חתול.  אפילו שניים, כדי שאוכל לקרוא להם טוני וכרמלה.

זהו לבינתיים, הייתה שנה טובה פה, שנהיה לראש ולא לערצב. נישוקים ולילה טוב

נ.ב ניקוצים – שכחתי לציין  עוד משבר. בארומה לא היה לחם קל (מהדברים האלה שמזכירים לי שכולנו בני חלוף).