 כינוי:
גיל: 44
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
חוסה לך ברח
בסך הכל רציתי לעשות עמידת נר, בכלל לא בניתי על זה שאני כזאת זקנה שישר הגב שלי יתעוות וייתפס ואני אהדס ברחובות תל אביב על חצי רגל ועם מוטת כנפיים ששוברת חזק ימינה ושילדים יצביעו עליי ויגידו " מעוותת!" ותיירים יצביעו עליי ויגידו "הידיוסלי דיפורמד!" וכמה יפנים יצלמו.
אבל זה לא נורא כי אני מאוהבת. קוראים לו חוסה כהן, 42, רווק, ירושלמי, בזמנו הפנוי שואב דם מהמוח של שרון. אז אני יודעת שכולן חולות עליו ויוני אמר שכל תגובה שנייה בוואי נט זה "חוסה תעשה לי לובוטומי!", ושדודה אמרה לרדת מהרופאים אבל אני לא מתייחסת אליה עד שהיא לא מפתחת נשימה עצמונית גם ככה.
חוסה יהיה מושלם בשבילי ופנסאית גם ציינה שאני לא אצטרך לשנות שם משפחה שזה פלוס ענק.
אבל פנטזיה לחוד ומציאות לחוד.שלשום היה לי דייט עם בחור מהשייטת, שמעכשיו ייקרא "הבחור מהשייטת" שהיה מאוד מלפפוני ומשעמם. כנראה שמלפפונים מהשייטת צריכים צנוניות מהלשכה או משהו כזה. כשהוא ניסה לנשק אותי זה גם היה משעמם ואף מביך אז עשיתי הסבה ללחי ונסעתי הביתה בכוונה מלאה להפעיל עליו פרוצדורת קישון שזה אומר סינון דרגה שלוש, כתום.
חוץ מזה שאני עצלנית לגמרי והיום לא למדתי אפילו דקה ומהטו דו ליסט שלי מילאתי רק אחד – סושי. כמה פיף כמה יוסי.
שרוני אהובתי זכתה ובצדק רב בפרוייקט של דודה מלכה ואני גאה בה עד זוב דם, ובאופן כללי זה היה בנזונה של פרוייקט, היו כמה סיפורים ממש מקסימים.
לצערי הצלחתי לשרבט משהו רק אתמול בארבע לפנות בוקר, סיפור אמיתי לחלוטין שהתרחש לפני כמה שנים, על המזוודה שיום אחד מצאתי ליד המיטה שלי. כמובן שהשמטתי את כל הדברים החשובים כדי לעמוד במגבלת המילים:
במלחמה הזאת אני אפסיד, אמרתי לעצמי באותו הבוקר. כשלא מצליחים לישון עדיף כבר לקום ולעשות משהו פרודוקטיבי עם הזמן. לשנס מותניים. ככה אמא שלי קוראת לזה. בגלל שיש לי הרבה מותניים לא הצלחתי לשנס אותן בפעם אחת, אבל בסוף עלה בידי לדלג מעל המזוודה, להגיע לקומקום החשמלי ולהזות לידו מספר דקות עד שהחל ספק משתעל ספק רותח. היו לי לא מזמן סדרת חלומות זוועה בהם הקומקום מתפוצץ עליי ואני שוכבת בבית חולים עם כוויות דרגה ג' עטוית תחבושות לבנות, כל חזותי אומרת ג'וני שב משדה הקרב, לוחשת לחוסה כהן - ד"ר, האם אנגן שוב?
חשבתי על איתן ואיך שרבתי איתו ושאנחנו לא מדברים. מעניין אם הבן זונה הזה הצליח להירדם. אני מוכנה להתערב שכן.
הרתיחה עברה בשלום, חזרתי עם הקפה לחדר השינה והבטתי במזוודה הענקית והאדומה רובצת פעורת פה למרגלות מיטתי. אין ספק שהמצב מוזר דחוף ובהול. היא לא הייתה כשנכנסתי למיטה, איתן הלך לישון אצל אבי אחרי הריב, לא ממש ישנתי והייתי מרגישה אם מישהו היה נכנס לדירה. לא הייתה לי ברירה, הדלקתי סיגריה.
"אמא"
"אה כפרה."
"קמתי בבוקר וראיתי מזוודה אדומה בחדר ואני לא יודעת מה זה."
" מה? הכנתי ארטישוק ממולא את חייבת..."
"מצאתי מזוודה אדומה ואני לא יודעת מאיפה היא."
" את נוסעת? לאן את נוסעת? עם איתן? למה אתם לא מתחתנים במקום? למה אתם צריכה מזוודה אדומה תקחו את התיק של אבא."
"לא לא אצלי יש טרול כזה גדול... "
"עם המינוס שלך את עוד נוסעת? שלא תבואי אחרי זה לבקש..."
"אמא לא חשוב אני צריכה לזוז."
בהיתי במזוודה, הפכתי אותה, סגרתי, פתחתי, שמתי בתוכה קקטוס וחוללתי סביבה בתנועות שבטיות. היא לא הגיבה. לא נותרה לי ברירה, התקשרתי לירוסלב.
גם הוא לא מדבר איתי כי קראתי לחברה שלו מרינה דווידוביץ' אבל הסכים לבוא כי זה מקרה חירום וגם להביא לי סלט עוף מארומה למרות שהוא לא שלם עם זה.
בזמן שחיכיתי לירוסלב עישנתי עוד סיגריה. הבטתי בפיה המדמם של המזוודה ולא יכולתי שלא לחשוב לעצמי שמדובר כאן במשהו על טבעי. אולי זה ניסיון של חייזרים לתקשר עם האנושות? אני יכולה להבין את הבחירה בי, אבל למה מזוודה? אולי המזוודה היא סוג של אל קדמון? אולי אני צריכה להקריב לה את ירוסלב? ואולי, חשבתי, המזוודה היא סוג של אמירה על הניתוק, האנושות כעלה נידף, לא נקשרת, מסר לעולמנו הזמני, המהיר. עולם אינסטנט. כולם על מזוודות, אף אחד לא נקשר באמת, לא שייך באמת, מנוכרים, בודדים, בורחים בלי לדעת ממ....
הו, הגיע הסלט.
"אז מה הבעיה שלך" ירוסלב שיחק באוסף הירקות ללא חמדה.
"אל תשאל, היה לי ריב ענק עם איתן ואנחנו לא מדברים, הוא ישן אצל חבר, זה כבר היה אסון חודש אבל חשבתי שאם אני אעבור אגור אצלו..."
"קרצייה, המזוודה."
"אה. אני חושבת שאני צריכה להעלות אותך כקרבן."
"למי?"
"לטרול האדום בחדר שלי שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע."
"אפשר להעיף מבט לפני שאת רוצחת אותי?"
ירוסלב חקר את המזוודה לעומק. אני חיכיתי בצד עם סכין גדולה. "זה מוזר" הוא אמר "אין עליה שום סימן, זה לא הגיוני שזה לא שלך או שאת לא יודעת איך היא הגיעה לדירה."
"תודה רבה מיסטר סטייט דה אובבייס" נחרתי בבוז "מה אני אמורה לעשות עכשיו?"
"דחפי אותה לארון, אנערף. אני זז."
אני והמזוודה הבטנו זו בזו. נכנסתי והתישבתי בתוכה כמה דקות. אחרי זה התקפלתי וסגרתי עצמי. מבעד לריצ'רץ' נכנס אור אדום, חשבתי לעצמי שאף אחד לא ישלח אותי מפה והמזוודה הנהנה קצת, יש דברים שצריך לעשות לבד.
ארזתי את הבגדים החשובים שלי. לעזאזל כל הבגדים שלי חשובים, גם כמה טי שרטים של איתן נראו לי די קריטיים . ישבתי עליה והיא הסכימה להסגר. העפתי מבט אחרון בדירה, המזוודה נגררת לצידי, גלגליה מקרקשים על המרצפות, מסתבכים בשטיחון איקאה תועה. סגרתי את הדלת מאחוריי.
חוסה:
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
