| |
שעת הש.
לפנק, לפנק. |
 כינוי:
גיל: 44
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
ווי וויל אולווייז האב פאריז
אני והטבלה הראשית כבר לא. נגמר יותר מהר משמעון גרשון וסאות'המפטון (זה בסדר יולי?)
בנאדם עסוק שבוע וחצי וזהו? מעיפים מהטבלה? טפי. חרם. בחיים יותר לא נכנסת לשם.
הגיעה תקופת המבחנים, מה שאומר שאני מבלה זמן רב בהתחנפות לאנשים שאני לא מכירה אבל כותבים הרבה. החלטתי להקדיש שיר לידידתי הטובה ביותר:
הייקו למכונת צילום:
מחברות זרים
עוברות בתוכך בטור
אונס חורפי
עבודה ענקית שאני עושה עומדת להסתיים שבוע הבא, ואני מקווה שזה יוריד ממני הרבה לחץ ועצבים. אם החברים שלי ידברו איתי עד אז אני אפצה אותם בחום ואהבה. אפילו את גאידמק (=הכינוי החדש של ירוסלב מאז שהתברר שהוא בפלוס בבנק ואפילו לסושי לא מזמין אותי).
יושבים לי כל כך הרבה דברים על הסרעפת, אם היה לי קצת יותר זמן אישי עם ר' או שרוני הייתי יכולה להוציא הכל, אבל בינתיים אני יכולה רק למלמל חרישית את המנטרה "שבוע הבא יהיה יותר טוב", ובאמת יהיה. יש לי תכנית מזימתית לכל תקופת המבחנים (לא צ'יף, לא מקעקעת שליפים על הירך). רק להפטר מהעבודה הגדולה.
בשעה תשע ועשרים שתיתי נמס בכוס לייט בטעם עוף. אני כל הזמן משתדלת לא לאכול שוקולד, השבוע לא הולך. אני צריכה לקבל מחר ויש לי בור בבטן. איף.
אתמול הספקתי כל כך הרבה, אני גאה. עשר שעות לימודים, תיקון מזגן (הבית חמים ונעים!), קפה עם שרוני שאיבדה את הסלולרי שלה (דקה דומייה), יומולדת לגמד הרשע בפאב* שהבטיח להביא לי את "קריאת רשות" של שימבורסקה, אחרי זה סקס, ושינה של שלוש וחצי שעות. אני מלכה אני.
אפרופו קריאת רשות: את השעה היומית באוטובוסים אני מעבירה עם ספרים, אלו שקראתי בחודש האחרון נעים בין מצויין - "בית האלוהים".
לא רע - "האמת מאחורי בני רוקמאטיו מהלסינקי".
וקצת חמוד - "הקטרקט בעיני הרוח".
עכשיו התחלתי את "לקרוא את לוליטה בטהרן". ספרים שמומלצים בשמונים ושמונה אפ אם תמיד בעייתיים במקצת, אבל בינתיים עושה רושם לא רע. אולי בגלל חולשתי לפמיניזם ופרסיות.
*הפאב: על שם משורר מוערך יתר על המידה שכתב לא מעט. יצאו לו כמה שירים טובים אך כמעט זהים זה לזה, וסיפורים איומים (איומים!). זוכה לחיקויים בכל רחבי הרשת בדמות קטינים הכותבים על איך שהם חיים בביוב ושותים הרבה. המנחש הראשון יזכה לעשות לי נעימים בשיער במשך שעה וחצי, או עד שהאצבעות יתחילו לדמם.
זהו, נשיקות, שבוע הבא פוסט מצחיק.
חייבת לרוץ.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
