שעת הש.

מחשבות:

 "נו מה הגשם ממש חלש וזה בסך הכל שבע דקות הליכה, אני אשרוד"

1.4.06, 23:00

טעות.

דקה לאחר שהתחלתי לצעוד הגשם הפך לזלעפות, ובאקט נדיר של הקרבה החלטתי לרוץ.  המשמעות של "לרוץ" אצלי היא כנראה ללכת בדיוק באותו קצב רק להתנשף, אחרת אני לא מבינה איך הדרך לא לקחה לי פחות זמן. באמצע אמנם עצרתי תחת סככה תועה לשתי שניות, סקרתי את עצמי בראי שהיה שעון על הקיר ללא שום סיבה נראית לעין מלבד לעצבן אותי, ועשיתי הערכת נזקים – מגפי הג'מס שלי הלכו קיבינימט. גם הגרביים. המצית שלי מלאה מים והשיער הזדקר לכל כיוון. הייתי ספוגת מים ומרוטת נוצות והתחלתי לייבב חרישית א-לה מור רימי שאני אחטוף דלקת קרום המוח ואז מי יטפל בי.

"אני אלך לקניון ואקנה סלט מארומה"

1.4.06, 22:30

טעות.

המוכרת הנבלה אמרה שהיא לא יכולה למכור לי סלט כי נגמר להם הלחם. "בלי לחם" צייצתי. "לא" היא נהמה. הלכתי אבלה וחפויית ראש לסופר וקניתי שלושה תפוחים ירוקים, סוכריות מותר ושני אפרסקי בוסר, להעביר את הלילה. "בשביל זה הלכתי לפה? מלמלתי בזעף "לפחות נעים בחוץ". הא.

"אני אמדוד את השמלה בS ואם נראה לי שיש פוטנציאל אני אלך לסניף אחר ואמצא אותה במדיום או לארג' "

1.4.06, 22:00

טעות.

שמלה שאמורה להיות בכל המידות אך נותרה בסניף ההוא רק בסמול. אני לא סמול ולא אהיה לעולם, הבנתי רגע מאוחר מידי, כשהשמלה לא הסכימה לעלות מעל הציצים, לרדת מקו המתניים או להפרד ממני באופן כללי. הרגשתי שאני נחנקת. "אני אמות פה בזארה", הכתה בי ההכרה.

בעיצומו של התקף הקלסטרופוביה, כשכבר התחלתי להזות על קברה הבודד של פאולינה שולץ הצלחתי לגנוח "מוככככככרת". הפריחה הידסה אל חדר ההלבשה לאיטה "אני לא מצליחה להוריד את השמלה" לחשתי. "תפתחי את הריצ'רץ" היא אמרה. "הוא פתוח!", השמלה נמתחה על מתניי וחסמה לי את הסרעפת. "לא ככה ממי, מהציצי" המוכרת החלה מועכת את השמלה אל עבר ראשי, "זה לא עובר" ייבבתי, היא מעכה לי את הציצים עוד יותר "זה לא עובר" בכיתי, היא דחפה לי את הברזל של החזייה ללב, "זה לא עובר!" צרחתי.

עבר.

עמדתי מול המוכרת בתחתונים, חזייה, גרביים, שיער מדובלל ורצח בעיניים.

"דווקא ישב עלייך חתיכי".

"אם אני רק אתפוס חזק במוט של וילון האמבטיה אני אצליח להגיע למגבת בלי לצאת מהמקלחת"

1.4.06, 19:30

טעות.

בפעם השנייה בחיי הבלוג הזה מוט וילון האמבטיה נשבר ואיים לבצע בי פרוצדורה וטרינרית שהייה מונעת מרחמי ההומה לממש עצמו.

"נראה לי ששאבתי די טוב את השברים, אפשר לדרוך פה יחפה"

1.4.06, 18:30

טעות.

המילה הראשונה שיצאה מפי לאחר שרגלי נחתכה ממליוני רסיסי זכוכית זעירים הייתה משום מה "גע".

מיד אחריה הגיעה "אינעל ראב ראב ראב ראב ראב מניוק"

אחרי זה בכיתי קצת בעודי שולפת רסיסים בעזרת פינצטה.

"כדאי להעביר את הכוסות האלו לארון, בטח על מתקן הייבוש הן יישברו"

1.4.06, 18:15

טעות.

שלושת הכוסות עפו מבין ידי בעליצות, שתיים נשברו ליד התנור והשלישית עפה על הקיר ומשם לאזור המקרר ונותרה בריאה ושלמה. הרמתי אותה בפליאה "את נס רפואי", לחשתי, ואז היא התרסקה על הרצפה ובידי נותרה רק הידית.