שעת הש.

אבל באופן הומאני.

ביום שישי נתגלע ויכוח בין הורי אודות עציץ ישן במרפסת בו הוקמה היאחזות צרעות ענקית. אבי סרב בכל תוקף להפטר מהעציץ, אמי רצתה להעלות אותו באש במיידי, ואני ביקשתי מהם להפסיק לצרוח במרפסת ולערב את כל השכונה במריבות שלנו.

מצד אחד שמחתי, כי המריבה הזו הפרה חודשיים של ירח דבש דביק ומאוהב להחליא ביניהם, מצד שני אין לי כח להתחיל לקבל טלפונים מכל אחד בנפרד שהשורה התחתונה שלהם היא "נכון שאני צודק/ת?".

האשמתי אותם שהם הנחילו לי ולאחי מושגים לא בריאים ולא יציבים של זוגיות, אבא שלי טען מנגד שדווקא אחי והחברה שלו מאוד מאושרים. "הם נפרדו לפני חצי שנה" סיננתי לעברו. "ולא הפסיקו לריב" ציינה אמי ביובש. "והיא הייתה בכלל גבר!" צעק השכן מלמטה.

אחי, שכנראה שמע את שמו מוזכר, הידס בעייפות למרפסת בידו חלה עגמומית והתלונן ששוב אין מה לאכול בבית. "נכון", הוספתי, "תראי איך אבא רזה" הבטנו בבטנו הצפודה ברחמים. "קרציות" הזעיפה אמי גביניה "קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת, קצת גבינה ויין, גם פירות ומישהו מגיע עוד מעט" עיננו נתלו בה בתקווה "להביא לנו סושי".

שמחה צהלה וששון, חילוקי הדיעות נגוזו ועסקנו במרץ בהמתנה לסושי המבטיח, שאכן היה טעים למדי יחסית לג'אנק פוד שהקשר בין מי שהכין אותו ליפן הוא מקסימום הדי וי די של פרל הרבור.

מפה לשם נהיה היום. הלכתי לביקור חולים אצל דודה ומנושה הדואב – הכרחתי אותה להכין לי נס, לחתוך אבטיח, לנחם אותי בעודי מתייפחת על כתפה ולעשות לי בוק מרהיב עם מאיר החתלתול. אני מקווה שעזרתי לה.

אני מוכרחה לציין שמאיר אכן מתוק באופן לא חוקי אפילו לגור, וגם לא רץ מספיק מהר, מה שמקל על שלושת שלבי האהבה שלי – תפיסה, חיבוק, חנק. אני קוראת לזה זוגיות, אחרים קוראים לצער בעלי חיים.

וזהו,

השבוע אכלתי יותר מידי וזזתי פחות מידי, נתתי לעצמי הנחות מופרזות ואני מוכרחה לחזור לתלם, אז מי שלוקח אותי ללאנץ' שידאג שיהיה שם חסה.

שלכם,

שורדת בתנאי מחסור,

ש.

אני ומאיר - אל תשכחו שהמצלמה מוסיפה חמישה קילו ושפם.