שעת הש.

*שיחותיי בקופידון, לקט:

שיחה 1:

גילי27 - היי

ש. – היי

גילי27 – את בחורה משוחררת?

ש. – אולי עוד שבוע, אם ינכו לי שליש.

גילי27 – חחחעעע

ש. – אמל'ה

שיחה 2:

לירון31 – היי... את לבד?

ש. – לא אני בערב שירה בציבור עם פלס"ר גולני.

לירון31 - J אני מרגיש שיש בך משהו שונה.

ש. – שפם?

לירון31 – משהו בקארמה.

ש. – מי זאת קארמה?

לירון31 – לא, קארמה זה משהו שאופף אותך.

ש. – אני יודעת מה זה קארמה, אני פשוט מצטטת את הפרומו של יס ל"קוראים לי ארל".

לירון31 – אני לא רואה טלוויזיה.

ש. – סע לשלום.

שיחה 3:

Niceguy – שלום, אני מחפש מישהי לחברות ו\או נישואין, רצינית בלבד

ש. – אה, מה שלומך?

Niceguy – אני אופטימי מאזור הצפון ויודע להעניק

ש. – אני פסימית מאזור המרכז ויודעת לקחת, אתה לא צריך להקריא את הכרטיס שלך...

Niceguy – נמאס לי ממשחקים ואני מוכן להשתקע, אקדמאי, מבוסס ובעל חוש הומור.

ש. – המפף

שיחה 4:

איתן – היי, מה שלומך?

ש. – סבבה, מה איתך?

איתן – אחלה, נראה שיש לך יופי של כרטיס.

ש. – תודה, גם לך, אבל אתה לא נראה לי מטר שמונים...

איתן – ואיך את יכולה להגיד את זה מתמונה שלי עם הכלב שלי?

ש. – וואלה לא הייתי חושדת אם הפינצ'ר לא היה מגיע לך לתחת.

איתן – אני מטר שישים, ואת לא צריכה להיות גסת רוח.

ש. – אני מטר שבעים, ואני לא אוהבת כרטיסים שקרנים. שלום.

יש באינטראקציה הקופידונית הזאת משהו שהופך אנשים, אני ביניהם, למרושעים יותר, מטומטמים יותר גם. כל אחד (כמעט) רוצה למצוא מישהו לקום איתו בבוקר, כל בוקר. אבל איפשהו החיפוש הזה מתיש ולפעמים רק רוצים למצוא את הנוחות, אפילו אם זה כרוך בהתפשרות. כמו שברי ון דר קאמפ אמרה "אהבת אמת זה רעיון נפלא, אבל כרגע אני רק רוצה מישהו שיבוא איתי לאופרה". אני תוהה אם "נישואי הקופידון" כמו שהם מפרסמים את זה, הם תוצאה של מציאת המחט ההיא בערימת השחת, או של מישהי שהחליטה שלעזאזל עם הכל, היא הולכת עם Niceguy מאזור הצפון שיודע להעניק, ולמי אכפת שיש לו תסמונת אספרגר.

זהו להיום, אני הולכת עם ר' לסרט

שלכם,

בלעיסה מהורהרת,

אני.