שעת הש.

בליים קנדה! מעט מאוד דברים טובים יצאו מקנדה, C.R.A.Z.Y של ז'אן מארק ואלה הוא אחד מהם. אז אמנם הוא בצרפתית והוא שעתיים ורבע אבל אלו הם שני הדברים היחידים שאפשר לזקוף לרעתו. הבמאי ויתר על חצי ממשכורתו כדי לרכוש זכויות יוצרים לשירים ופוצץ את הסרט בפינק פלויד, דיויד בואי ורולינג סטונז. הסרט הוא על ילד קוויבקי (כלומר מקוויבק, לא צפרדע) שמגלה שהוא אומו ומנסה לשרוד במשפחתו הפסיכוטית והמקסימה במיוחד.  מצחיק נורא, מרגש המון, עושה ריטוטים של עונג ללילה שלם והילד קוזון לאללה.

והנה הביקורת של סייקו לסרט.

קצת קולטורה: אתמול באופן תרבותי ויוצא דופן הייתי במוזיאון לאמנות מודרנית עם ר'. הרבה דברים שם רציתי לקחת הביתה, אבל היה גם מלא חרא מהסוג של עפרונות קשורים לבד קנבס עם  דף A4  שעליו כתוב "שלום" בכל מיני שפות.

בדרך למוזיאון בחור אחד ניגש אליי ואמר לי שאני מאוד יפה, כמובן שאוטומטית אמרתי לו שאני תפוסה והתיישבתי בסנוביות לחכות לאוטובוס. הוא התיישב גם וקצת קישקשנו והוא היה מאוד נחמד, אבל אז כבר לא יכלתי לומר פתאום שאין לי חבר ולצאת אהבלה. היה לי חבל שפסלתי רק כי הוא התחיל איתי ברחוב. לפחות לקחתי את הטלפון שלו לר'.

בעעעע: אני שונאת את השבועיים שלפני תחילת המבחנים, מה שנקרא "ימי ההתרפסות".  על מנת להשיג חומר בשיעורים אליהם לא הגעתי (=כל השיעורים) אני צריכה להתחנף לאנשים שאני לא מכירה עבור הרשות להחדיר את הדיסק און קי המטונף ומעביר המחלות שלי שלי ללפטופם הבתול.

וואלה, כשהיה קורס שעניין אותי וישבתי וסיכמתי כמו חמורה מאה עמודים באנגלית, שלחתי את זה לכולם במייל. אז אתם כבר יושבים בשיעור ועוד עם לפטופ – למה, למה לעשות פרצופים? 

רק המחשבה על תקופת המבחנים מעלה בי דמעות. נקודת האור עבור מנויי המסכנים היא שלא אעבוד הרבה ולכן אהיה פחות ליד המחשב. תוצאה ישירה של זה תהיה שאחזור לפבלוש דו חודשי סדיר כמחזור של שווייצרית.    

היי! דרומה:

צ'יף – "אם נגיד אחת מכן..."

ש. – "דודה"

צ'יף – "תני לי לסיים נבלה"

ש. – "זאת בכל מקרה תהיה דודה"

צ'יף – "אחת מכן רוצה ללכת עם מישהו לחדר"

ש. – "דודה"

צ'יף – "אז תסכימו להעלם מהשטח לשעתיים?"

ש. – "אפילו שלוש, רק שתחליף מצעים"

דודה – "זה גם ככה יהיה על הספה"

יוצאים לחופש – ווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!

אני הולכת לעשות כושר, שעווה, לארוז ולחגוג עם חברים

שלכם,

איטית אך יסודית

ש.