ישחקו הנערים לפני:
ממולי ג.ג מארקס ומיגל דה סרוונטס מנסים להבקיע אצל קסטרו ושלושה סאנשזים (אם הבנתי את מטרת המשחק נכון).
פרון-דיאז-אצטקים-המורדים. אין לי יותר מידי אסוציאציות על ארגנטינה-מקסיקו בזמן שאני יושבת בכתפיים שחוחות ולא מתאמצת לעקוב אחר ההתרחשויות.
לא מעניין לי, אני מתנצלת. לא כי אני אישה, אבל כל היגיע לרשת לא יגיע לרשת (דיכוי נשים ברשת!) ובישולים וגולים והתקפה והגנה לא מצליחים לשאוב אותי יחד עם כל השאר. אני רק מתעייפת מהריצות האלה מולי ומשתעממת מכל הירוק.
אני הולכת לראות כדורזבל אצל צ'יף בגלל שתמיד יש קטעים עד שמישהו סותם לי את הפה עם ארטיק דיאט בזמן שכל השאר בולסים עוגת גבינה ויורקים עלי גרעינים שחורים, אני תמיד חוזרת שיכורה ומרוצה ועם ספר.
אין לי מושג מה ראיתי מתי, רק שבקהאם היה אז מספר שבע ושכמה מהם נורא צעירים, ממש ילדים.
יש הארכה, הם אומרים לי, אני מתבאסת.
חבר'ה, כולנו עייפים, בואו נפתור את זה בדרכי שלום, היום אנחנו ננצח – מחר אתם. מה עכשיו עוד חצי שעה, שחררו.
ריח הנפלאם בבוקר:
בשש וחצי בבוקר קמתי. שש וחצי! אבל לשמחתי נגמר המבחן השני מתוך חמישה.
על סלט ארומה ודיאט אייס טי אפרסק (טעים החרא הזה) שחררתי את היד שנתפסה לי מרוב כתיבה. אחרי זה קניתי את "אלוהים יודע" בעשרים שקלים בחנות המשומשים שאני אוהבת ליד הבית.
חיפשתי במשומשים את "לב החשיכה\מאפליה" לוחשוב איזה תרגום של קונרד ולא מצאתי אותו. מי מלווה לי? ובכלל בואו תסגרו לי את הנושא הזה – "לב המאפליה", פ דגושה או רפה?
ג'וז ולוז ביהודה הלוי זה המקום הכי מגניב בעולם. ובוהמייני גם. יש בו אוכל מעולה, יין טוב, אסף אמדורסקי, אורנה בנאי ולסביות מפתח בתקשורת. אני חושבת ששותפי למשקה הצטער על זה באיזשהו שלב, בגלל שהפאסון המזוייף שלי הולך קיבינימט אחרי חצי בקבוק ושני סלבים שעוברים. לפחות לא נעמדתי ליד אסף אמדורסקי ונשפתי לו עשן סיגריות לאוזן בלחישת "אתה צריך אהבה חדשה?" צרודה.
אהרון ספלינג נפטר.
לפני חודשיים הפכתי את "ספינת האהבה" לצלצול הסלולרי שלי. התלבטתי בינו לבין שאקירה. אני חושבת שהחיבור הנפשי החזק שלי לאהרון גרם לי להרגיש שזה הסוף. זה לא פשוט לי. תמיד ראיתי בו מעין אב רוחני, אחרי הכל הוא גידל אותי.
הסדרות הגדולות שלו, שושלת, מלרוז פלייס – בגרתי איתן, הפכתי למי שאני, למדתי לאהוב, למדתי לסלוח, לתקופה קצרה חימצנתי את השיער.
בוורלי הילס הייתה סדרה ששינתה אותי. בזכותה למדתי שהאהבה מתגברת על הכל, שפוני לא מתאים לי ושאם מקיאים אחרי האוכל אפשר לרזות.
ארון, קשה לדבר עכשיו, אבל רק רציתי לומר לך תודה. על הכל.
תהה נשמתך צרורה.
זהו, אני עפה למיטה לפני שאני צוללת פה על המקלדת
שלכם,
אנונימית ופסימית
ש..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
