וגם לא ערוגת בזיליקום.
לחם עבודה -
כשהייתי ממש קטנה להורים שלי לא היה כסף לשלוח אותי ואת אחי לקייטנה. אמא שלי בכתה בהיסטריה כאילו מינימום אחד מהם גוסס ושולחים אותנו לגור עם דוד צביקה המוזר בנגב ואבא שלי עמד בסלון ואמר לנו בטון רשמי "אנחנו נפצה אתכם על זה".
אנחנו כמובן שמחנו בטירוף כי שנאנו את הקייטנה.
עכשיו כשאני גדולה וההורים שלי יכולים לשלוח חצי כיתה לסאמר סקול, אני רואה איך הם מבזבזים בהיסטריה, על עצמם ועלינו וחיים בגישה של "זה רק כסף, לא ניקבר עם זה".
אני שמחה על הגישה הזו כי היא המועדפת עליי, אבל אני יודעת שזה "רק כסף" רק כשיש.
ולי אין, כפי שדווחה לי היום בטלפון אירה מהבנק. איף.
מההורים לקחתי ממש לא מזמן ולא נעים לי לבקש, אני מניחה שאני פשוט אפתח חיסכון ואכסה את המינוס, בהנחה שיש משהו בחיסכון.
המצב כרגע – אני לא מבזבזת יותר, לא יוצאת, לא עושה שופינג ואוכלת רק אצל צ'יף.
מעכ-שיו!
לי קאו כתב היום שאני כותבת על גברים בשנינות ובמרירות, מה שכמובן החמיא לי עד מאוד ומיד הכרזתי - "לקאו הזה יש טביעת עין!" והוספתי אותו לקבועים.
סך הכל אני לא חושבת שאני כותבת על גברים כמעט בכלל, רק על דייטים לא מוצלחים שזה שונה לגמרי, כי הם לא יודעים שיש לי בלוג.
חשיפות לב וירטואליות אני משאירה לאלו שעושות את זה בחן ועם פטמות שמצביעות לתקרה. גם כי אני ביישנית וגם כי מה לעשות, יש לי שני אקסים שקוראים, עוד אחד שאולי וגם כמה שסתם יצאנו לתקופה קצרה. לעולם לא אכפיש אותם או אחשוף פרטים לגביהם, גם לא בעילום שם.
דודה פעם צחקה עליי שאני בקשר עם כל האנשים ששכבתי איתם. אז לא עם כולם, אבל אם אנשים מתכוונים ברצינות ל"נשאר ידידים" מי אני שאשבור מילה?
עכשיו אני חוששת שתצא פסקה מלאת רחמים עצמיים ומרירה במקום שנונה ומרירה ואז אני אאכזב את קאו, אבל האמת המרירה והלא שנונה היא שזה באמת קורה. אני לא בנאדם נפלא וחסר תחליף (בתי הקברות וכו') אבל העובדה שלעתים מחמיאה ולעתים מעיקה היא שבחורים שיצאתי איתם נתקעים עליי במקום להמשיך לתקוע אותי (יש את אלו כמובן שרוצים להיות ידידים ולהמשיך לשכב, שזה אומר "אני אזיין אותך ואת לא תזייני לי בשכל", אבל עם זה אני לא מסתדרת – שיקחו את החרא עם הטוב, אני מוכנה להיות ידידה אבל לא פארט טיים לאבר של אף אחד, גם אם זה נורא נוח).
אולי אני פשוט יותר מתאימה להיות ידידה מאשר חברה ואולי אני בילי השמן מהתיכון שכל הבנות אומרות שהוא מקסים ומתייעצות איתו לגבי בראיין מקבוצת הפוטבול, אחרת אין לי מושג למה כבר כמעט שבע שנים ב' (שלשמחתי לא קורא כאן) מתקשר אליי כל כמה זמן ומספר לי על הבעיות שלו עם אהובתו ששמה דומה למועמדת שזה עתה הודחה מכוכב נולד.
חברה שלי אומרת שלאנשים קשה לוותר עליי לגמרי, אבל היא חברה שלי היא חייבת להגיד משהו נחמד או שלא נישאר ידידות.
עם ב' אני כבר לא נפגשת אחרי שפעם הוא טפח על שכמי בידידות וקרא לי "אחותי".
אל תקרא לי אחותי ואל תזיין את אחי ואני אוסיף – אל תקרא לי אחותי, במיוחד אם הזדיינת איתי כמעט חצי שנה.
מה אנחנו פה, דרוזים? בדואים? ספר של אירווינג?
מתישהו, אני מניחה, יבוא הבחור שיתעקש עליי לא רק בתור מישהי ששווה להחליף איתה ספרי מד"ב, אלא גם לקום לצידו כל בוקר ולקחת לאמא בשישי. עד אז – נו, ידידים. גם זה משהו בשרשרת המזון.
זהו ינשומים, קלסריי מחכים לי.
אני מקווה שלא ביאסתי אף אחד כי דווקא היה לי יום מצוין.
תוך כמה ימים כנראה אחווה ייסורי גמילה מסושי, כמובן שאדווח.
שלכם,
שנונה במחלוקת ומרירה במשורה
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
