המבחן דווקא היה מעולה, מי תאר לעצמו שחריש עוזר, בסוף עוד יהיה לי תואר וההורים שלי ימותו מהלם.
מה שהיה פחות מעולה היה אתמול. אני ארחיב:
בבוקר הלכתי למספרה של הרוסייה המבהילה והיא מרטה למוות את מפשעתי.
לפני כל מריטה היא צרחה "זינה מורטת! שלאק!" ואני התכווצתי, "שלאק!"
אללי אישה, מעט רכות! איפה היד העדינה והרחומה? זאת שעווה רותחת שאת משפריצה פה לכל עבר, לא מים. מילא רדיוס של עשרה מטרים, אבל יש דגדגן עול ימים ובר שימוש בסביבה! רציתי היטלר קיבלתי אושוויץ.
"שלאק!" היא צווחה סתם בשביל להבהיל אותי ואז צחקה.
אני יכולה לומר בביטחון שאני הרבה יותר עדינה איתי.
אחרי המורטת התקשרתי לשלם ארנונה. עכשיו, במלחמה בין הרשויות לאזרח הקטן הרשויות תמיד ינצחו. למדתי את זה בגיל ארבע כשאכלתי חילזון ליד תחנת המשטרה ושוטר חמור סבר החזיר אותי הביתה בגערות, למדתי את זה בגיל שבע כשאכלתי שישה קרמבואים והקאתי על האוטו של ראש המועצה וכמובן למדתי את זה בבסיס כשאכלתי מילקי צבאי באמצע שמירה וחטפתי ריתוק.
(כשאני חושבת על זה כל פעם שאכלתי משהו הסתבכתי, פלא שיש לי אובססיה לאוכל?
לילד שלי אני אתן לנשנש כמה סיד שהוא רק ירצה מהקירות, אני מבטיחה לכם).
נחזור לעניין הזה של הרשויות – מעבר לעובדה שהקפקאות שבי מתחילה ונגמרת בחרופ באמצע של "המשפט", אני חושבת שאני מזדהה עם אותו ק. אומלל כשאני מתקשרת לעירייה. אני בסך הכל רוצה לשלם חשבון ארנונה באופן שומר חוק (במיוחד אחרי שהמכתבים שלהם הופכים לוורודים, שזו דרכם להביע כעס) זה לא שאני רוצה להתריע על בור או על הצחנה העולה מרחובות בני ברק. אני לא מהמטרידים, אני רק עושה לביתי.
עונה לי אישה גועלית ומחרחרת ריב שצועקת עליי מלא - אני מאוד מצטערת שאני לא יודעת שמספר מסלקה זה משמאל ליד מספר החוזה וחוץ מזה עדיין בוקר ובאמת לא שמתי לב שאני מחזיקה את חשבון החשמל בטעות.
איפה החמלה? איפה הסבלנות? רחמים, כולנו יהודים משלמי מיסי מים (לערבים עדיין לא התקנתם תשתית ביוב).
הערב הגיע ועמו מועקה חדשה. חשבתי שלאחר שלמדתי לסנן את אלירן מידיעות אחרונות אזכה לקצת שקט ושלווה. רבע לתשע. "השיר שלנו". פעמון הדלת מצלצל.
אני שוקלת להתעלם אבל עולות בי תקוות שווא - אולי הגיעה אליי פיצה בטעות? אולי מעריץ אלמוני שלח לי פרחים? נא באוזן. סווטלנה מידיעות אחרונות רוצה להציע לי מבצע!
לא רק שהם מפקיעים את שלוות הסלולרי שלי ועומדים בכל חלקת צל באוניברסיטה, הם גם פולשים לביתי מבצרי? הרי זו כבר מתקפה תלת חזיתית! מה השלב הבא? לחכות לי ליד הקולר בעבודה? לאגף אותי בדרכי להתבונן (קיצוצים. מעכשיו רק מסתכלים) בסושי?
כל חטאי היה להסכים פעם אחת ויחידה למבצע של עשרים וחמישה שקלים בחודש. פעם אחת זיינתי כבשה! מאז אני רדופה כרייגן הקטנה הזקוקה לכומר שיפסיק את הקיא הירוק, הפרסומי והמתועב. לא משנה מה אעשה על מנת להפטר מהם הם יחזרו עם גרורות. תלוש שיערה לבנה אחת, ינקשו לך שתי סווטלנות על הדלת. כקולונל אאורלינו בואנדייה אתיך בייאוש את דגיגי הזהב רק על מנת לעצבם שנית והפעם לקבל במבצע גם את "עלמה" לחודשיים.
איף.
שלכם,
שבה בשלום לגבולה
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
