יאקירמא
בזמן האחרון ישרא בכל מקום. גישושים זהירים דרך איזכור בטורים בעיתון ואחרי זה תכנית בעובדה, התאבדות מתוקשרת ו"משחטה" אחת שנכנסת לכל חור – "אלוהים אדירים!" מצקצקים אנשים בלשונם, "רוסיות בבגד ים ואנשים מעניקים להם ציון, איזה קונספט חדשני ובזוי שלא ראינו מעולם בטלוויזיה או בשום מדיום אחר!".
כבר נכתב כמה פעמים על ההתבוננות בישרא,
אני רואה את זה קצת כמו שבט שהתגלה באמזונאס ופתאום כולם אנתרופולוגים שבאים לחקור את התהוותו (יריב חבוט, מכונן האומה, המוסף לשבת) ואת החיים בו בתוספת מסקנות מרעישות- "באינטרנט נוצרות קהילות". גאוני.
יש את הזווית הסטטיסטית – "תשעים אחוז מבעלי הבלוגים הם ילדים. שמונים אחוז מהילדים הם בנות. חמישים אחוז מהבנות הן אנורקסיות. היתר בולימיות".
כמובן שגם ישר באים מהזוית הביקורתית – "הילדים כל היום מול המשחטה במקום לראות 'אקזיט'. מה זה אומר עלינו כחברה?" (אם כי אני מוכרחה לציין שהטור של דנה ספקטור שנגע בנושא היה משובח).
מהזוית הפסיכולוגית – אילו חסכים הבלוג ממלא? מה ההשפעות הנפשיות שלו על נשמתם הרכה של ילדים?
ואיך אפשר בלי הזוית הכלכלית – מי תמכור סבון לשטיפה אינטימית באופן מוצלח יותר, ג. יפית או דודה מלכה?
נותנים אבחנות (בישרא יש רווקות) מתפייטות (שכותבות ברווח בין הלב לוואגינה) שמנסות, בשביל שיהיה נוח יותר, להכניס לקטגוריות שיותר נוחות לנו לעיכול. זה טבעי אבל הרבה פעמים זה לא נכון.
לדעתי אין משהו משותף לכל הבלוגרים מעבר לקיום הבלוג. אין מאפיין נפשי גורף הגורם לפתיחת בלוג.
למעשה יש בישרא אנשים (הלם!), הרבה מהם בגלל עבודה או אילוצים אחרים נמצאים לא מעט שעות ביום מול המחשב, לא כולם. הרבה מהם בני נוער שגם ככה הרבה על המחשב, לא כולם. האנשים האלה הם חלק מקהילת גולשי האינטרנט שלוקחים בה חלק מעט יותר אקטיבי מדפדוף בנרג' או טקבוק עויין ועושים זאת בדמות יומן רשת (על מאפייניו והז'אנרים השונים הרווחים בו).
מעבר לזה אני לא חושבת שאפשר לתת קטגוריות מדוייקות או אפיון קולע שיחדור לנימי נפשו של הבלוגר הממוצע (מעבר לאפיון שיש לבנאדם הממוצע).
לעומת זאת, הרוצח הסדרתי הממוצע הוא גבר לבן בשנות השלושים לחייו.
בקיצור – כל בלוגר הוא בנאדם, לא כל בנאדם הוא בלוגר (כל משולש שווה צלעות הוא משולש שווה שוקיים, אך לא כל משולש שווה שוקיים הוא שווה צלעות, נדב יהלומי הוא פודל, לא כל פודל הוא נדב יהלומי וכו')
מבחנים
שלושה עברו, שניים נותרו פלוס עבודה. חשבתי שטיפה ירד לי העומס אבל זה לא עושה סימנים, יש לי המון חומר להשלים והרבה עבודה. לא נורא, תקופה של לחץ, יעבור. אחרי הכל אני כבר ארבע שנים באוניברסיטה בלי להשלים תואר, אני רגילה שבחודש יולי לא נושמים.
כוכב נולד
איזה באסה שנירית עפה. לא ראיתי את התכנית של חמישי ואני מקווה שאספיק לראות באינטרנט ולכתוב על זה משהו, אם לא, אני מקווה שמישהו אחר מהמגיבים הצופים ירים את הכפפה (דויד? st.sanity? מלכת הכוכבים? שרוני?).
ואחרון חביב:
אין ולא יהיו אצלי תגובות נאצה אנונימיות, כבר מחקתי שתיים אתמול והיום. מי שרוצה שיגדל ביצים ויגיב לי בשמו. אם זה יימשך אני עוברת לתגובות במשתמש מורשה. תודה.
זהו להיום, הזמן קצר והמלאכה מרובעעעע
שלכם,
מלאה במקומות הנכונים,
ש.