שעת הש.

אתמול ריססתי את כל הבית נגד ג'וקים והלכתי לישון מחובקת עם הספריי. אולי אני אמות מהרעלה, אבל גם הם יפרפרו על הגב.

אחרי שתמיד מתחיל איתי החבר המכוער של ההוא שאני מביטה בו כל הערב אני מגיעה למסקנה שאו שאני פוזלת, או שהאמת העגומה מכיתה ט' נשארת אותה אמת עגומה – לנצח מי שארצה לא ירצה אותי בחזרה. אינעל אבוק קבוק.

חוק – שנייה אחרי שאלבש גופייה לבנה חדשה (ותשעים אחוז מהגופיות שלי הן לבנות וחדשות כולל זו שקיבלתי מתנה אתמול) יישפך עליי רוטב לסלט, אני אתחיל לדמם מהאף, אתפלש בערימת בוץ ותיפול עליי מאפרה.

כשהתפנה לי ערב ורציתי לצאת וכולם היו עסוקים,  נזכרתי איך כשהייתי קטנה עשו עליי חרם ושיחקתי גומי עם שני כיסאות.

מסתמן שדפש מוד מגיעים.הייתכן? נחיה ונראה. כרטיס כבר יש, השאלה אם לחיזבאללה יש את הקוארדינטות המדויקות של פארק הירקון ואת היכולת להשתמש בהן, ולו רק כדי לשמוע את אנג'וי דה סיילנס בלייב.

היום כשצפיתי בנאום של נסראללה שמתי מחזק ציפורניים. מאז המלחמה אני לא כוססת וכבר נראית כמו נשר קטן. שיהיה מה לנשנש בממ"ד.

לא מזמן פתחתי לחברה שלי כרטיס בקופידון. בהתחלה היא קיבלה רק פניות מוזרות מנשים בוצ'יות, אחרי שהיא צרחה עליי נזכרתי לשנות את הסימון מ"אישה מחפשת אישה" ל"אישה מחפשת גבר".

מאז היו כמה דייטים, אבל כבר שבועיים שהיא יוצאת עם בחור חדש ומתוק ואני ממש שמחה.

ואצלי כרגע כלום, אבל חברה רוצה להכיר לי בחור ואני מחכה לתמונה במייל. וואלה, הלוואי.

זהו, אני עומדת בפני יומיים של חריש אטומי למבחן מדכא שועלים.

שלכם,

מחבקת את תושבי הצפון הרווקים, החטובים והנאים

ש.