סיכום תוכנית הגמר מתחיל הפעם אצל תום, שם, אז לכו קודם אליו. החלק השני נמצא כאן, אז תחזרו לכאן אחרי שתבקרו שם.
רפאל מירילא ויהודה סעדו, "מחשבות" (רפאל מירילא)
תום: צביקה הדר הציג בהתרגשות את סעדו במשפט "בדיוק לפני שנה קראת כאן 'שמע ישראל' על הבמה ובמהלך כל השנה התמונה הזאת זכורה לנו". כן צביקה, היא זכורה לנו כי מאז סעדו רק יושב ומגרבץ בבית וזו לא תמונה שמישהו רוצה לדמיין. סעדו המשיך לעבוד על כולם ומלמל משהו על סינגל שייצא בעזרת השם לקראת סוכות – על פי השמועות, זה יהיה קאוור ל"שלומית בונה סוכה" – אבל לאור מה שיצא מנינט אחרי שלוש שנים של ציפייה, אפשר לקוות שהוא ימשיך לא לעשות כלום.
בשיר עצמו מופע האורגנית הנודד של מירילא עשה קאמבק, ואפילו ניצל את הזמן כדי להתרבות. מירילא הדהים כשהצליח לזייף את השיר של עצמו – לא ברור איך זה בכלל אפשרי בשיר של שני אקורדים – אבל השיר הזה כל כך מזעזע ומלאכותי שזה בכלל לא משנה אם מזייפים אותו או לא. באופן עקרוני, נדמה לי שאם מישהו צריך להכריז בקול "הנה אני, כה אמיתי", זה סימן די בטוח לזה שהוא הכל חוץ מאמיתי. זה אמין בערך כמו שירו הבלתי נשכח של דורון מירן, "נשבע לך לא בוגד".
סעדו אמנם היה קצת נבוך מזה שאילצו אותו לשיר את הזוועה הזאת, ויש משהו מעצבן בנטייה שלו לסלסל כל משפט ולהפוך כל א' ל-ע' גרונית, אבל עדיין יש לו יותר כנות בשירה בשורה אחת משהייתה למירילא בכל העונה. ואם כבר הערות לשוניות קטנוניות בסגנון מבקרי המוסיקה של "עד פופ" בשנות השמונים שהיו מתעצבנים שלמשינה אין ר' גרונית, אז אולי הגיע הזמן שמישהו תרבותי כמו רפאל ילמד שכששרים "והנה זה מֵגיע", "מַגיע" צריך להיות מנוקד בפתח ולא בצירה.
ש. כהן: אני אוהבת את סעדו, תמיד הייתה לי חיבה לאכזבות. באופן כללי אני חושבת שסעדו דפק את המערכת. לא נתחיל לנתח את המהלכים המבריקים שלו כי אנחנו לא בעונה הנכונה, אבל הוא גרם ל"כוכב נולד" לפקפק בעצמם, האם בכלל תהיה עונה רביעית. הוא היה האנדרדוג המעוך שהפך לקונסנזוס וחזר להיות אנדרדוג, הילד שהרימו מהביבים ואז הוא חזר אליהם, כי הוא בכלל לא רצה לעלות. הוא רק רצה אוטו.
חוץ מזה לדעתי הביצוע ל"שדות של אירוסים" היה נהדר, אבל לא ניכנס לזה.
רפאל וסעדו ישבו זה מול זה, כל אחד עם אורגנית הצעצוע שלו (ר' תמונה 9). רפאל החליף חליפה, תודה לאל, והגיע במבט של "תכף אני הולך לצעוק את השמע ישראל!" שעבר לו עם תחילת השיר, כשהוא זייף במילה הראשונה. העיבוד האייטיזי עם החצוצרות בהתחלה היה מזעזע, וסעדו הוכיח (שוב) שעמיר בניון הוא לא היה ולא יהיה. אני לא יודעת מה היה הבסיס לשילוב בין סעדו ומירילא, אבל פרט לאורגנית לא מצאתי שום התאמה, לא בסטייל ובטח שלא ווקאלית.
תמונה 9: מופע האורגניות הנודד, טייק 2
ג'קו אייזנברג ונינט טייב, "נרדם על החולות" (ג'קו אייזנברג)
ש. כהן: טוב. אמרו כבר הכל על נינה, וצדקו כמובן. היא נראתה כמו הארטיסט פורמרלי קנואן אז שרימפס, כמו יפנית על קוק, כמו סוּרי קרוז (ר' תמונה 10). לא ברור מה זה הפוני המחריד הזה ולא הלבוש והאיפור שהפכו אותה ללסטאט מ"ראיון עם ערפד". תכלס, היא נראתה גם כמו אביב גפן. בתקופת הדור המזוין, לא המפיק המשומן.
תמונה 10: נינט, טייק 2
תיאוריית הקונספירציה שלי ושל הביולוגית גורסת כי אביב גפן מנסה בכוונה להרוס לנינט, מתוך קנאה. הוא עושה לה חרא של שירים וג'יפה של מייק אובר.
האמת, אחרי הזעזוע הראשוני כל מי שהיה סביבי (והיו הרבה) נמסו: "אוי, היא יפה", "אוי, היא שרה מהמם". והיא באמת. לנינט יש טונות של צ'ארם, פנים של בובה וקול של מלאך. אם השירים שלה היו יפים זה היה נחמד, אבל אני אוהבת אותה מספיק כדי לסלוח לה אפילו אם היא תעשה קאבר ל"מחשבות". הבעיה היא שחמידות היא משאב מוגבל. אם נינט תמשיך להעיף לי כאפות של אכזבה, בסופו של דבר היא תימאס.
נינט ניסתה לעשות סוג של סגירת מעגל, הנה היא מקבלת את הזהב הראשון (והאחרון) על בימת "כוכב נולד", אבל זה לא שהיא נשארה במקום, תראו איך היא שינתה פאזה – היא בברנז'ה של אביב גפן, יוצאת עם יודה לוי ואפילו עשתה פוני.
אני מוותרת על השינויים של נינה, על הראיונות לעיתונים שבהם היא משוויצה בזה שהיא מתוסבכת והולכת לפסיכולוגים. זה לא הופך אותה למגניבה כמו אביב גפן, זה הופך אותה למשעממת כמוהו. שלא תשחק אותה בבלבלות, היא מורכבת בערך כמו ביצת קינדר ואין לי כוח לפוזות האלה יותר.
אני לא סובלת את אביב גפן. גם מוסיקלית הוא מעייף וגם אישית הוא מצטייר לי כיצור נאלח. אני מקווה שאחרי הדיסק הזה כשנינט תיפול זה יהיה על הרגליים והיא תיזכר מאיפה היא באה.
והביצוע? וואלה, נירית מיליס עשתה את זה יותר טוב.
תום: בביקורות שמתפרסמות באיחור יש בעיה. כשנינט נראית כמו שהיא נראתה ביום חמישי, מה שלא תכתוב, תמיד מישהו כבר כתב את זה קודם. בדפים שהכנתי לי בזמן הצפייה כתובות מילות הקוד הבאות: בנות פסיה, מלכת דראג, אביב גפן, מורטישה אדאמס, קרואלה דה ויל, אלווירה נסיכת האופל. מקורי אף פעם לא הייתי, כנראה. בוואלה דיברו על "מעיל בסגנון קרואלה דה ויל", מירב קריסטל ב-Ynet (ע"ע: קרדיט) הבריקה עם משפט על זה ש"ג'קו שר את 'נרדם על החולות' שלו עם כוכב דראג מאופר בכבדות", וקרי וביג היקרים מחו בתוקף על "הדואט התמוה בין ג'קו לבין ההוא מבנות פסיה". אז באמת לא נותר עוד מה להוסיף, ואני אפילו לא אנסה.
אני אוהב את נינט, וכידוע לא מתלהב במיוחד מג'קו, אבל ההופעה של נינט ביום חמישי הייתה, במילה אחת, חוצפה, ובשלוש מילים, חוצפה שאין כדוגמתה. זה אמור היה להיות הערב של ג'קו, ונינט הייתה אמורה להיות הסיידקיק שלו, לתת לו כבוד ולעזור לו לבצע את השיר (שלו, כזכור) הכי טוב שאפשר, בדיוק כמו שנירית מיליס עשתה בשלבים המוקדמים. במקום זה נינט הופיעה ופחות או יותר צרחה: "אני הכוכבת פה ושכולם ישתחוו וישתקו". שאלתי כמה עשרות אנשים, ולאף אחד – כולל לי עצמי, גם אחרי צפיות חוזרות ונשנות – אין מושג איך ג'קו שר את השיר הזה, או איך הביצוע נשמע בכלל, כי כולם היו כל כך מרוכזים בנינט, שעשתה הכל כדי שישימו לב רק אליה, ובאותה הזדמנות דאגה להשתלט גם על השיר ולהשאיר לג'קו כמה פירורים סמליים. ובדיוק כמו אצל מירילא, אם מישהי חייבת לצרוח בקול כל כך גדול שהיא כוכבת גדולה, כנראה שהיא בעצם כוכבת די קטנה.
***
אחרי זה נינט נפטרה מהז'קט המבהיל, נשארה עם חולצת תחרה לבנה ומכנסי רכיבה שחורים וביצעה את הסינגל השני מתוך הדיסק המיותר שלה, "הכל יכול לקרות". נו, את זה היא כבר הוכיחה עם הפוני.
ופנייה נרגשת לציבור: אם יש מישהו שמאמין שבאמת נמכרו מעל 20 אלף עותקים של הדיסק של נינט בפחות
מ-24 שעות, ושבזמן הזה הספיקו להכין גם את תקליטי הזהב שנתנו לה ולאביב גפן, שידבר איתנו בהקדם. יש לנו איזה קרוב משפחה, רופא ניגרי, שבדיוק נפטר והשאיר אחריו ירושה של עשרות מיליוני דולרים. אנחנו רק צריכים מישהו שיעזור לנו להעביר את הכסף בתמורה לאחוזים. פרטים במייל, דיסקרטיות מובטחת.
מאיה רוטמן והראל סקעת, "ואת" (הראל סקעת)
תום: אני לא משתגע על סקעת, שיש בו משהו הרבה יותר מדי מחושב לטעמי, אבל הדואט הזה היה הביצוע הכי טוב של הערב. ככה בדיוק צריך לשיר דואט: ברגישות, בהתחשבות הדדית, בתיאום של שני אנשים שמשלימים זה את זה ולא של שניים שמתחרים זה בזה. למרות שזה אמור היה להיות השואוקייס של מאיה, היא נהגה בחוכמה ולא שרה את "מוזר", אלא התאימה את עצמה לשיר של מישהו אחר ועשתה את זה באינטליגנציה אופיינית, שחיפתה אפילו על זה שכמעט לא נשאר לה קול. סקעת היה דומיננטי יותר, וגם אצלו האינטליגנציה חיפתה על יכולות ווקאליות מוגבלות וקצת חוסר נשמה. מה שכן (ותודה לגברת עם סלים), אי אפשר היה שלא לחוש עקצוצים לא נעימים מתחת לעור כשסקעת החזיק למאיה את היד (ר' תמונה 11) ושר לה ברגש "אם רק היית נשארת, הייתי עושה אותך".
תמונה 11: סקעת ומאיה. הייתי עושה אותך
ש. כהן: מאיה החליפה את הבגדים השחורים בשמלת זהב איומה ונראתה כמו זינה (הנסיכה הלוחמת, לא המורטת המהממת). היא הייתה צרודה לחלוטין והדואט הזה הגיע שנייה לפני קריסתה הסופית. סקעת היה מעצבן כהרגלו, שזה הרבה, במיוחד מאז שהוא נפטר מהג'ל לשיער ומטפח גוש פרווה שדבוק לו למצח.
הביצוע עצמו היה לא רע. שניהם מקצוענים והיה פחות משעמם ממה שציפיתי לו.
***
אחרי הדואט גם סקעת עלה לשיר את הסינגל החדש שלו, משהו לא לגמרי ברור על ציפורים עם מילים ולחן של קרן פלס. יותר מזה לא צריך להגיד.
בתווך ראו כל מיני קציצות יהודיות בניו יורק (ר' תמונה 12) שהסבירו למה ג'קו הוא הגבר הישראלי המושלם (ותום מעיר: כהן, תסתכלי טוב, זאת החברה שבה את נמצאת).
תמונה 12: מגדיר ארצי למעריצות ג'קו
כאילו שלא מפמפמים מספיק את השיר הנלעג נגד אלימות בטלוויזיה ובאולמות הקולנוע (!), נאלצנו לסבול אותו גם בגמר עצמו. בהפקה עשו כבוד למורן אהרוני ונתנו לה לשחזר את צווחת החזיר השחוט מ"בדרך אל האושר" – ללא ספק אחד ההיילייטים של העונה – ואחרי זה המשיכו לביצוע זהה לגמרי לזה שבקליפ, כולל דקלום פדגוגי של מאיה וזהבית, צעקות של נועה בן שושן שהמשיכה לחקות את מורן ובפחות הצלחה, והשתתפויות סמליות של שאר מודחי העונה, כולל נדב יהלומי ודוד סלם שלראות אותו מבצע ראפ זה באמת משהו שלא ניתן לתיאור במילים (ר' תמונה 13, ושימו לב גם למירילא). צביקה הדר המשיך עם השטויות הרגילות שלו עם משפטים מז'אנר "די לאלימות ברחובות, די לאלימות במועדונים, די לאלימות בכבישים". מדובר, להזכירכם, באיש שעודד במרץ את צה"ל להמשיך במסע החרבת לבנון, ושהגיב למשאלות השלום של דוד סלם בשאלה איפה ישימו את היונים במטוסי הקרב שמפציצים איתם תשתיות אזרחיות. אכן, די לאלימות, עם הצביעות אין שום בעיה.
תמונה 13: ראפר צרפוקאי ובדרן גרוזיני בפעולה
לקראת סיום הערב המתיש עברו סוף סוף לשופטים, שלא שינו ממנהגם בעונות הקודמות והחליטו ליישר קו עם המנצח הוודאי, ולמי אכפת בכלל מה הם אמרו לאורך כל העונה. השופטים פשוט כל כך רוצים שיאהבו אותם, שהם לא מסוגלים להעלות בדעתם ללכת נגד דעת הרוב בשלבים הקריטיים שאותם כולם יזכרו. זה קרה עם נינט בעונה הראשונה, שרוני בראון קטל אותה במשך כמה שבועות ואז פתאום נזכר לתת לה את רוב הנקודות שלו בגמר כשהבין שהיא הולכת לנצח; זה קרה כמובן גם בעונה שעברה, עם סעדו; וזה התפקשש רק בעונה השנייה, כשהשופטים (וכולם) היו משוכנעים שסקעת הולך לנצח, הסתדרו לפי החליל שלו ונדהמו לגלות שהעם בחר מויאל (ותום בהערת התחנפות: לפחות כהן הייתה עקבית ואמרה שג'קו הכי טוב מהשבוע הראשון).
הפעם ג'קו נהנה מההפקר וקיבל מצדי 500 נקודות מתוך 1,000 (300 למאיה, 200 לרפאל), מצביקה פיק 700 נקודות (200 לרפאל, 100 למאיה) וממרגול 600 (200 כ"א למאיה ולרפאל). אוחובסקי כהרגלו ניסה להיות מקסים ולתת 50 נקודות גם למישל, לזהבית ולמאור, אבל הפעם זה עלה לו בבלבול מוחלט, ובדיקות חוזרות ונשנות מוכיחות שבסופו של דבר הוא חילק 50 נקודות יותר ממה שהיו לו לתת, אבל זה כמובן לא שינה שום דבר. לצביקה פיק בדיוק נגמר סייקל הבגדים, ולכן הוא חזר לתלבושת הכומר הפדופיל שכבר השתמש בה לפני חודש וחצי (ר' תמונה 14).
תמונה 14: פיק ביום חמישי (מימין) וב-20 ביולי. לתרומות בגדים נא לפנות לשירה
צביקה הדר המשיך לקשקש על זה שהגיעו רבע מיליון הצבעות כשמותר להצביע רק פעם אחת – מותר להצביע שלוש פעמים, ורוב האנשים גם עשו את זה – אבל זה נשכח כי בדיוק אז הגיע הרגע המתוק שרק בשבילו היה שווה כל הערב הפרסומי הזה. צביקה משך זמן כמה שהוא יכול, ואז אמר את מה שכולנו רצינו לשמוע, קיווינו, ייחלנו וחלקנו גם התפללנו עבורו כל לילה ונסענו לכותל: מירילא במקום השלישי. שמע ישראל. ה' אלוהינו, ה' אחד.
מכל היבט רלוונטי, ברגע הזה כבר ניצחנו, ומה שבא אחרי זה כבר לא שינה כלום. (פרסומת לשארפ)
ברגע שנודע שמירילא הודח, הליקון הזדרזו להודיע שעכשיו הם מבטיחים חוזה לתקליט לשני המקומות הראשונים, מה שמוכיח שבכל זאת יש שם מישהו עם טעם. אפשר רק לנחש מה היה קורה אילו מירילא היה גומר שני, אבל יש לנו תחושה חזקה שאז היו מבטיחים אלבום למקום הראשון והשלישי, והמקום השני היה מסתפק בכרטיס טיסה לאירופה. בכיוון אחד, מוי כיף.
אחרי שכולנו הוכחנו לצביקה הדר שאנחנו מסוגלים לספור עד עשר (טוב, חוץ מפיניה), הוא הואיל בטובו להכריז סוף סוף על ג'קו כמנצח. בתגובה ג'קו קיבל התקף לב, מת והתואר עבר למאיה. סתם, זה רק החלום הרטוב של תום. הבלבול של אוחובסקי עם המספרים, אגב, לא פסח גם על סופרי הנקודות (עו"ד אייל פרייס, מן הסתם), כי על פי הנתונים שעליהם הוכרז בתוכנית (47% לג'קו, שהפכו אחר כך ל-46%, 28% אחוז למאיה ו-27% לרפאל) בבחירות האלה הצביעו בין 101 ל-102 אחוזים מציבור הבוחרים, שזה אפילו יותר מבבני ברק בבחירות האחרונות.
תמונה 15: ג'קו ואמא. כן, גם אנחנו ממחזרים תמונות
אחרי ההכרזה אמא של ג'קו עלתה לבמה רועדת ובוכייה כדי לחבק את מאיה, אבל הסתפקה לבסוף בג'קו (ר' תמונה 15). ג'קו איבד גם הוא נוזלים בקצב, משילוב של בכי והזעה בכמויות מבהילות (ר' תמונה 16), שגרם לכהן לחשוב שוב אם חלומה להגיע איתו למצב אינטימי זה רעיון טוב (זה והלב החלש). צביקה הדר כמובן ניצל את החיבוק בין ג'קו לאמא שלו כדי לסחוט עוד רגע של קיטש כשטרח ליידע את הצופים ש"ריגשה אותי האמא שאמרה לך באוזן 'איפה אבא?'". אולי היא אמרה לו את זה באוזן כי היא לא רצתה ששאר המדינה תשמע, יש מצב?
תמונה 16: ג'קו נוזל. מירילא, תלמד איך עושים את זה באמת
הערב הסתיים עם ביצוע נוסף לשיר המנצח (לשם שינוי, אין כאן תרתי משמע), שהיה קצת יותר טוב מהמקורי. ג'קו ויתר בשלב הזה על הקוקו והחליט לחזור למראה הישועי, ויחד עם הדמעות זה היה נראה כמו שחזור מדויק של רגע הצליבה, חוץ מזה שג'קו לא נראה מתנגד (ר' תמונה 17). מרגול התפרעה מאחור (ר' תמונה 18), ובזאת באו הערב והעונה אל סיומם. היה לנו לעונג, מקווים שגם לכם. ולהתראות בשנה הבאה.
תמונה 17: זהירות, מיסיון! תמונה 18: מרגול מאבדת את זה סופית
וש. כהן מוסיפה: תום ואני התערבנו לפני כמה שבועות על זהות המנצח, ותום אמנם הפסיד במערכה הגדולה אבל ניצח בהתערבות. לפיכך אני ממלאת מעל במה זו את התחייבותי הצנועה:
הפסדתי בהתערבות ומכיוון שאני בחורה ישרה,
אעמוד במילתי ואכתוב לתום שיר איום ונורא,
שכל כולו הערצה וסגידה לאופיו המרושע והמציק.
בגמר הבא מרגול תעשה מחרוזת, הלחן של צביק:
תום מהמם, כל בחורה בראש חוצות תצעק,
שמעבר לגוף המדהים, יש לו גם חזה חלק.
לכל אחת מביא חשק למזמוזים.
ומרגול תוסיף – הוא עושה לי בירווזים!
כל נקבות ישרא, נפלנו ברשתו תוך דקה!
גם רגיש, גם מצחיק, גם חכם שזה כבר מכה.
הוא לכולן נחמד, מקשיב, מייעץ, מספר.
ומרגול תוסיף – הוא ממש ז'ונגלר!
לא בחור פשוט הוא תום, מכיר כמה מילים גדולות;
תחומי עניין מגוונים, בחור מלא סתירות.
על "כוכב נולד" וגם על מאיר שלו הוא מתפייט.
ומרגול תוסיף – כמו טיל טומהוק הוא משייט!
סקסי כמו ג'קו, מתוק כמו מישל,
אבל ממש לא מתחנגל כמו רפאל.
הבחור סטרייט, כולן הבינו במהרה.
ומרגול תוסיף – לא שיש בזה משהו רע!
כאן נגמר שיר הסגידה, אך לכל מי שחושש –
לא לדאוג, נשוב במרץ ב"כוכב נולד 5".
ועכשיו למרגול אתן זכות על מילות הסיום:
הוא מושחת, הוא תותח, הוא ממש מלהום!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
