שעת הש.

הודות לאמי ותקרת האשראי הגבוהה שלה הצלחתי לסדר את ענייני עם האוניברסיטה. מחר או מחרתיים אדע אם קיבלתי את הקורסים שרציתי, או את אלו שרציתי פחות.  המשותף הוא שגם לאלה וגם לאלה לא אגיע. שיטת הבידינג של האוניברסיטה מחלקת נקודות אותם אפשר לשים על קורסים, מי ששם יותר – נכנס לקורס. זה נחמד כי זה מעודד את נטייתי להימורים וגם כי כמו כל שנה אני לוקחת מעט מאוד קורסים ויש לי בערך תשע מאות נקודות.

בניגוד לאמא תקרת האשראי שלי נמוכה, אבל לכבוד החג הממשמש קיבלתי גיפט קארד שזה הדור שלישי של התלושים, ויש בו חמש מאות שקלים שאותם אני הולכת לפוצץ בשופרסל. הגבילו לי את גיהוצי האשראי, יקבלו בהפוכה עם הגיפט קארד.

בכלל נורא כיף שחגים. אני מחכה למצעד העברי של גלגל"ץ למרות שבטח תזכה קרן פלס או אחד מהסניפים שלה (מסיקה או סקעת כבר זכו שנה שעברה?).

וכן, כמובן שאני מדרגת, אל תסתכלו עליי כאילו יש לי חיים.

אפרופו עידן יניב (שבטח יזכה בשיר השנה על הזוועה הקיצית ההיא), על החידוש שהוא עשה לקלאסיקה הנהדרת "ונדמה שישוב" של פונץ' מגיע לו למות. הרבה זמן מילים לא נגעו בה, הרבה זמן ג'קסו לא נגע בעידן יניב.

חוץ מזה אני מתגעגעת לדויד. איפה נעלמת קוקי סן ז'ק שלי? העם משתוקק לפוסט.

הוא מטאור חדש בשמי ישרא וגם הקדיש לי פוסט, כנסו.  

שני ימי הולדת חשובים נחגגים היום – שרוני נשמה בת עשרים ותשע והביולוגית בת עשרים ושבע. מזל טוב מתוקות ומלא אושר, אוהבת הרבה.

 (המתנות מוחזקות אצלי כבנות ערובה, תוך שבועיים מיום הקנייה אני לוקחת אותן לעצמי מוהא).

עוד שלושה חודשים היומולדת של עצמי. אני אהיה בת עשרים ושבע שזה גיל קריטי שדורש המון עידוד, מתנות ומסיבה גדולה.

ועכשיו הסיבה שבגללה בכלל כתבתי את הפוסט עוצר הנשימה הזה:

חג שמח נשממים, שנה מידיום רר. שנה של חיטובים, של אהבה, של פיננסים (וגם קצת נדל"ן). שנהיה לאצה ולא למצה.

שלכם,

בעוררות מינית ונבצרות זמנית

ש.